1. פסק
זמן
אני בטוח שכל אחד מכם
שמע את האגדה האורבאנית על ההוא שהלך לישון עם גברת ובבוקר גילה להפתעתו - זו לא
גברת זה אדון.
יש כמה נוסחים לסיפור,
(ויש אפילו שיר), בדרך כלל מסופר על גבר שתוי שפגש בבר או במסיבה אישה נאה, או על
אחד שבתום לב הלך לזונה, ובסוף גילה שהמדובר בגבר מחופש לאישה. הנוסחים שונים, אבל
הסוף הוא תמיד אותו סוף - הגבר המזועזע מפליא מכותיו במתחזה וככל שהתרמית הרחיקה
לכת יותר כך המכות עזות יותר.
שימו לב, זה תמיד קורה
לאדם אחר - לחבר של חבר, או לבן דוד של מכיר, או לאח של הקוזינה של השכנה מלמטה -
אבל אף פעם לא למספר הסיפור.
אולי, מי אני שאפסול את
כולם כשקרנים? קטונתי. אבל בסיפור הזה אין בכוונתי להרחיק את עדותי, זה קרה לי,
ובמקרה שלי התרמית התגלתה רק בבוקר. וגם מכות היו, אם כי לא אני נתתי אותן.
שמי טל יוגב. אני בן
עשרים ושלוש, קצין בגולני, בוגר פנימייה צבאית ומורעל על הצבא. כשגמרתי שנה בקבע
הוצע לי לחתום לעוד שלוש שנים כדי ללמוד בפו"מ ואחר כך גם להדריך שם, הסכמתי
מיד. הקדקודים שהציעו לי את ההצעה הזו החליפו מבטים וחייכו חיוך סבלני של גברים
מנוסים שנהנים ממראה צעיר מורעל, והציעו לי להתייעץ עם המשפחה ועם החברה לפני
שאתחייב לכל כך הרבה זמן.
"קח לך פסק זמן כדי
לחשוב על זה." אמר האל"מ השמנמן מאכ"א שנראה כמו פקיד בביטוח
לאומי, לא כמו קצין בצה"ל. "תשמע דעות של עוד אנשים, אולי תתייעץ עם
ההורים שלך?"
"ההורים שלי לא
מתערבים לי בחיים." הצהרתי, "וחוץ מזה הם בשליחות של הסוכנות בחו"ל.
הם בטח יסכימו, גם אבא היה בקבע."
"והחברה?" שאל
המג"ד.
"אני בטוח שהיא
תסכים. נגור בתל אביב, היא תלמד בבר אילן. יהיה בסדר." הצהרתי בביטחון
וחייכתי. הם חייכו אלי חזרה ושלחו אותי לדרכי באיחולי חופש נעים.
"בעוד שבוע אני חוזר
לקריה לחתום." הבטחתי, ונסעתי לפאני.
רשמית אני גר בקריות אצל
אחותי הגדולה מירב. היא נשואה ויש לה ילד חמוד אחד - יובל המתוק – והיא בהריון. היא
ובעלה משפצים לקראת התוספת המשפחתית שעשויה להתרגש בכל יום ואין להם הרבה סבלנות
אלי, או אחד לשני. אף פעם לא הבנתי למה סוג הקרמיקה על רצפת המקלחון כל כך חשובה,
ולמה זו סיבה למריבות כל כך עזות, אבל ככה זה אצלם. אומרים ששיפוצים הם תמיד סיבה
למתח ולבלגנים בזוגיות, ולכן אני משתדל לא להיות שם יותר מידי. גם אצל יעל - אחותי
הקטנה - אין לי מה לחפש. היא חיה בגבעתיים עם אייל - החבר שלה. אני לא סובל אותו,
ובתמורה הוא מתעב אותי. וחוץ מזה הדירה שלהם נורא קטנה והם עסוקים בלימודים
ובעבודה ואין להם הרבה זמן אלי.
המקלט שלי מתלאות הצבא,
המקום שעליו אני חולם כשאני מסתער על עוד גבעה מאובקת באיזה טיז אל נאבי, הוא הווילה
היפה של ההורים של פאני שמפנקים אותי כאילו אני כבר נשוי לביתם היקרה.
פאני היפה ואני יחד כבר
שלוש שנים. היא מקסימה - יש לה שער ארוך שחור, גוף ארוך ודקיק וחיוך נפלא - ואני גם
מסתדר נפלא עם הוריה. שניהם אנשים תרבותיים, משכילים, אמידים ונדיבים מאוד. יש להם
בית רב מפלסים יפה ומטופח, גינה נהדרת וגינוני נימוס נעימים.
מכיוון שהוריה מסורתיים
ומגוננים מאוד פאני לא שירתה בצבא והסתפקה בשירות לאומי. כיום היא לומדת במכינה
וגרה אצל הוריה ביחידת דיור נפרדת מתחת לבית שלהם. הם לא הנידו עפעף כשהיא הזמינה
אותי, בנוכחותם, לישון בדירתה, וכששאלתי אותה למה הם לא מתנגדים היא הסבירה,
מסמיקה בחן, שהם סומכים עליה שתתנהג כראוי.
אחרי כמה לילות במיטתה
הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת. מה שלא הבנתי היה למה השלמתי עם זה. איכשהו הצלחנו
לא לדון בגלוי על ההתנגדות שלה ליחסי מין מלאים איתי. היו לה כל מיני תירוצים
שהשתנו במשך השנים, רק התוצאה נשארה אותו דבר. תמיד גמרתי בחוץ, בדרך כלל ביד שלה
או שלי, או על הסדין, או על הגוף החלק והיפה שלה, ובשנה האחרונה גם בפה שלה, אבל
רק בהזדמנויות מיוחדות.
כל פעם הייתי מבטיח
לעצמי שהפעם נעשה את זה, שבפגישה הבאה אני אהיה תקיף יותר, אבל מעולם לא הצלחתי
לעבור את חומת הנימוס החלקלק והמסויג שהקיף אותה. גם ברגעים הכי אינטימיים שלנו לא
הרגשתי מספיק קרוב אליה כדי להגיד לה – זה
לא נורמאלי להישאר בתולה בגיל עשרים ושתים, זה מופרע, לכי לטיפול כי משהו לא בסדר
אצלך - אולי בגלל שחששתי שהיא תענה לי שאם היא מופרעת אז מה אני, שמשלים עם זה כל
כך הרבה זמן? אולי גם אני צריך טיפול? ואם אני אלך לטיפול פסיכולוגי יהיה עלי לספר
הכל על הידידות המאוד מיוחדת שלי עם אודי הקטן, על כמה דברים שקרו פה ושם במקלחות
ובשירותים בצבא, על הדברים שהרשיתי לגזה לעשות לי, ועל העובדה המוזרה שבגיל עשרים
ושלוש, ולמרות שאני בחור נאה ובריא לגמרי, מעולם לא קיימתי יחסי מין מלאים עם אישה
וגם לא רציתי בכך. העדפתי לספר לעצמי ולעולם כמה אני אוהב את החברה היפה שלי,
ואיזה בחור נחמד ונאמן אני, שכל כך מכבד את החברה שלו, ולפנטז על החיים שלי כבעלה
של פאני, ביתם המפונקת של אדון וגברת שמיר העשירים והנדיבים.
הגעתי בדיוק בזמן לארוחת
הערב ומיד התיישבנו לאכול. חיכיתי עד להגשת הקינוח ורק אז סיפרתי על ההצעה שקבלתי
ועל זה שבעצם הסכמתי.
"אני מקווה שלא
חתמת עדיין." אמרה פאני והניחה את הכפית מידה, מביטה בי במבט מודאג. יש לה
עיניים נהדרות - שחורות וגדולות - קבועות בפנים עגלגלות ומתוקות שכעת היו רציניות
מאוד.
"לא אבל…"
"אל תחתום, אני לא
רוצה להיות נשואה לאיש קבע." פסקה פאני, "תגיד להם שאתה לא מסכים."
פקדה עלי וחזרה לאכול מהעוגה שלה.
"אנחנו עדיין לא
נשואים." הזכרתי לה, מרגיש איך אני מתחיל להתעצבן מהטון הפסקני שלה. הוריה
הקשיבו בשקט לויכוח, מביטים בנו בתשומת לב, דרוכים להתערב ברגע המתאים. הם לא
הספיקו, ירדן - אחותה הקטנה - קפצה וסיפרה שפאני התקבלה לסורבון ושהיא מצפה
שאשתחרר מהצבא ואסע אתה לצרפת כבעלה.
"אבל אני לא רוצה
לחיות בצרפת." מחיתי, "אני לא מדבר צרפתית, מה יש לי לעשות שם?"
שאלתי. פאני משכה בכתפיה והמשיכה לאכול. הבטתי סביבי נבוך, רק אבא של פאני נראה כמשתתף בצערי, אבל ידעתי שלא מבועז תבוא
לי הישועה. בחוץ הוא היה כריש עסקים, אבל בבית הוא היה שפוט של אשתו ובנותיו.
"למה את לא יכולה
ללמוד בבר אילן כשאני אלמד בפו"מ?" הפצרתי בפאני, "אני לא רוצה
לחיות בצרפת. את יודעת שאני רוצה לעשות קריירה בצבא."
פאני החלה לפתל את שערה
הארוך והשחור בפקעת סביב קדקודה ואני כבר ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מהדיון הזה.
אם לפחות היינו לבד הייתי יכול לחבק אותה לפזר נשיקות על עורפה ולהרגיע את הרוחות,
אבל עם ההורים שלה, יושבים מולנו כמו שופטים, והאחות הקטנה והשמנמנה שלה, מקפצת
סביבנו ומעצבנת את כולם בהערות המרגיזות שלה, לא היה לי סיכוי.
וככה יצא שבמקום לנוח עם
פאני בחדר השינה הכחלחל והאלגנטי שלה מצאתי את עצמי מסתלק משם עם תרמיל מלא כביסה
מלוכלכת, ואזני מהדהדות מההערות העוקצניות של פאני.
אולי הייתי צריך להתייחס
יותר ברצינות לדעות הפמיניסטיות שלה, שנעשו יותר ויותר חריפות בשנה האחרונה, אבל
העדפתי להדחיק, וכעת הכל התפוצץ לי בפרצוף. העובדה שלקחתי כמובן מאליו שהרצונות
שלי, השאיפות שלי, והקריירה שלי, חשובות יותר מאלו של פאני, ושלימודים בסורבון
פחות חשובים מלימודים בפו"מ, נחשבה בעיניה ובעיני משפחתה לא רק כגסות רוח
וכחוסר התחשבות, אלא גם כפגיעה חמורה מאוד בתקינות הפוליטית.
"אני רוצה ללמוד
ולהתפתח ולחיות כמו אדם תרבותי, ולא להיות אלמנת קש של צה"ל, להיגרר אחריך
מבסיס לבסיס ולגדל לבד את הילדים כמו שעושות נשות אנשי הקבע." הצהירה פאני,
והוריה הנהנו בראשם לאישור בעוד אחותה מקפצת על הכסא וצורחת. "נכון מאוד,
נכון מאוד!" התנהגות מאוד מעצבנת גם אם מדובר בילדה בת שמונה בלבד.
הנעתי את הג'יפ
והסתלקתי, רועד כולי מעלבון וזעם. זו הייתה הפעם הראשונה שאני ופאני דברנו ברצינות
על העתיד שלנו, ותראו מה קרה? עד כה הנחתי שהיא תלך אחרי ותתמוך בכל ההחלטות שלי
כמו שאימא שלי תמכה באבא. מסתבר שלפאני היו רעיונות אחרים, וזה שלא טרחתי לשאול
אותה איך היא רוצה לחיות את חייה הייתה הבעיה שלי, בדיוק כמו התרמיל העמוס מדים
מלוכלכים והחרמנות שצברתי במשך שבועיים בבסיס.
החלטתי לנסוע לגבעתיים,
לישון אצל יעל ולדחות לבוקר את ההחלטות לעתיד. עד שהגעתי לתל אביב כבר היה לילה.
יעל לא ענתה לטלפון ובשעה כזו כבר לא היה טעם לחזור לצפון, ולכן החלטתי להיכנס
לאיזה פאב, לשתות משהו ולהירגע בזמן שאני ממתין ליעל שתחזור הביתה.
אני לא מכיר כל כך טוב
את תל אביב, ראיתי שלט ניאון ורוד שהכריז פאב 'לה רוז'' ונכנסתי. בהתחלה לא שמתי
לב שיש שם משהו מיוחד. בין כה וכה חשוך כל כך במקומות האלו עד שאי אפשר לראות כמעט
כלום.
אחר כך החלה הופעה של
זמרת ששרה בליווי פסנתר שירים ישנים של אדית פיאף וברברה, ואפילו טיילה קצת בין
השולחנות, מניחה לאורחים להביט בפניה היפות ובמחשוף שמלת הערב השחורה שלה.
רק כשהיא לקחה לעצמה כמה
דקות הפסקה התחלתי להביט סביבי. הבחנתי בהרבה גברים ומעט נשים, וראיתי שכל הזוגות
הם חד מיניים. בשעה הזו כבר הייתי די שיכור מבירות שערבבתי בחוסר תבונה עם וודקה –
רעיון שנתן לי גזשווילי, הנהג הגרוזיני שלי – וכשהזוג שלפני, שני בחורים מחומצנים
ומגונדרים בתלבושות צבעוניות, החל להתנשק כבר לא היה לי כל כך אכפת. בנסיבות
רגילות אולי הייתי מסתלק, אני לא אוהב שמתנשקים ומתמזמזים לי מול הפנים, אבל הייתי
שיכור וחרמן, והיה לי רושם שהזמרת שהציגה את עצמה כז'קלין הביטה ישר אלי כשאמרה
בקול אלט מפתה במבטא צרפתי סקסי, "אל תלכו לשום מקום, אני מיד חוזרת."
היא חזרה מהר, שרה עוד
קצת והתעכבה בין האורחים כשהיא מקדישה לי תשומת לב רבה יותר מאשר לשאר. בסוף היא
הודיעה לכולם במילותיה של אדית פיאף שהיא לא מתחרטת על שום דבר, קדה קידה עמוקה
וחייכה הישר אלי לפני שיצאה.
קמתי והלכתי לחפש אותה
בחדר ההלבשה שלה - חדרון נידח מאחורי השירותים. היא ישבה מול הראי הסתכלה על עצמה
והמתינה. כשנכנסתי אורו פניה בשמחה אמיתית שהחמיאה לי מאוד. בתמורה החמאתי לה על
שירתה והצעתי לה טרמפ הביתה. מצא חן בעיני שהיא הסכימה מיד ולא טרחה להעמיד פני
מהססת, כמו שנשים עושות גם כשהן מתות להיות אתך.
מה שקרה אחר כך קצת
התבלבל לי. אני זוכר איך היא לקחה ממני את המפתחות של הג'יפ ודחפה אותי ברוך אך
בתוקף למושב האחורי. אחר כך זכור לי טיפוס ארוך במדרגות, חריקה של מפתחות, רכות של
מיטה, נשיקות ממיסות, מאבק נמרץ בכפתורי מכנסי, קונדום ירוק בטעם מנטה, גניחות
ואנחות בצרפתית ובערבית רכה, שיער בלונדי מלטף את עורי, ידיים קטנות וחזקות על
כתפי, מועכות אותן בכוח מפתיע, ריח בושם מעורב בריח זרע ואחר כך כלום.
***
הקצתי בבוקר בחדר שינה
נשי גדוש רהיטי קש ובובות פרווה. אור בוקר אביבי זוהר הסתנן דרך וילונות מלמלה, יוצר
ערבסקות זהב חינניות על התקרה. לצידי נח גוף חמים מכוסה בשמיכה, ראיתי רק קווצות
שיער בהיר מושלך על כתף צחורה ודקה.
שמיכה בדוגמת ריבועים
כחולים וורודים כיסתה את השאר, מותירה חשופות רק כמה אצבעות רגלים קטנות ושמנמנות
שהסתיימו בציפורנים וורודות. גיששתי מתחת לשמיכה, מחליק על עור קטיפתי, חש בהנאה
בישבן עגלגל ומוצק נלחץ אלי. לא זכרתי מה בדיוק קרה הלילה, אבל בכל אברי חלחלה
עייפות נפלאה של סיפוק - סימן בדוק לליל אהבה סוער.
שלחתי בעדינות את ידי
וליטפתי מותנים דקים שהסתיימו בתפיחה עגלגלה של ישבן, מיששתי כלפי מעלה, מצפה
להרגיש את הבליטות הרכות שגדשו את חלקה העליון של שמלת הערב ההדוקה של הזמרת
ג'קלין, אבל החזה שנגעתי בו היה שטוח, ורק פטמות שהזדקרו למגע ידי, העידו שהגעתי
למקום הנכון.
משכתי בזהירות את השמיכה
והבנתי שאני שוכב לצידו של גבר צעיר, כמעט נער. הגוף הרפוי השרוע לצידי היה דק
ובהיר, אבל שרירי וגברי למהדרין. היה לו חזה חלק עם פטמות אדמדמות נחמדות, פלומת
שיער בלונדי דקיק ירדה מטבורו עד לערווה בלונדינית מתולתלת, שבמרכזה נח אבר מין
גברי, ורוד ותמים למראה, אבל עדיין זין תקני למהדרין.
בחנתי בסקרנות את הפנים
על הכרית לצידי. היו אלו פנים עדינים, עגלגלים וחסרי מין, ורק פלומת זיפים בהירים
שכיסתה לחיים ורודות העידה שהן שייכות לגבר צעיר. העיניים הכחולות והגדולות נפקחו
והביטו בעיני במבט תמים, "בוקר טוב." אמר הצעיר וחייך חיוך נחמד שגילה
גומת חן קטנה בלחי ימין.
הבטתי בו בשתיקה ולא
יכולתי לחשוב על שום תשובה. ראשי היה ריק ממחשבה, כל מה שיכולתי לעשות היה לבהות
בו כטיפש. ידעתי שאני אמור להגיב בזעם, גברים אחרים במצבי היו חשים בוודאי זעזוע,
כעס, עלבון, רצון לצעוק ולהכות, אבל אני חושש שלא מצאתי בתוכי אפילו שמץ מאותם
רגשות. כשאני מנסה לשחזר את תחושותיי מאותו רגע ראשון של גילוי, כל מה שזכור לי
הוא פליאה תמימה של ילד שרואה בפעם הראשונה קוסם הופך את השפן ליונה, או את המטפחת
למטבע.
"אתמול חשבתי שאתה
אישה אמיתית." אמרתי כדי להרוויח זמן בעוד אני תר בתוכי אחרי רגשות זעם
גבריים.
"לא, אני לא. אבל
לפחות אני בלונדיני אמיתי." אמר הצעיר ושוב חייך, חיוך רחב עוד יותר.
"איך קוראים לך?"
שאלתי אחרי שתיקה מביכה של כמה שניות.
"תלוי, לפעמים
ג'קלין, אבל כשאני מוריד את השמלה אתה יכול לקרוא לי ג'קי." אמר במבטא צרפתי
חינני וחייך, "סלח לי, אבל אני חייב להשתין." התנצל ברוב נימוס ויצא.
פתאום גם אני נורא רציתי
להשתין, וגם לצחצח שיניים. לקחתי מהתיק שלי, שהיה מושלך בצד המיטה, נרתיק כלי רחצה
ואת זוג התחתונים הנקיים האחרונים שלי, והלכתי אחריו.
***
חוץ מחדר השינה היו
בדירה סלון גדול עם פינת מטבח ושירותים. הוא השאיר את הדלת של השירותים פתוחה
וכשנכנסתי ראיתי שהוא גמר להשתין וכעת הוא מצחצח שיניים. השתנתי גם כן, מהרהר
לעצמי שאם הייתי באמת מתעורר לצד אישה בטח הייתי נבוך לעשות לידה פיפי, אבל אחרי
כל השנים שחייתי בפנימייה ובצבא אין לי שום בעיה עם חוסר פרטיות בתנאי שמדובר
בגברים, וג'קי, למרות מראהו העדין, היה בהחלט גבר.
"אני יכול להתקלח?"
שאלתי את ג'קי שגמר לצחצח את שיניו ופינה לי מקום ליד הכיור. חדר האמבטיה שלו
הייתה מרווח ועליז. מתחת לכיור עמדה שידת עץ כהה, עתיקה למראה, עמוסה סבונים
ריחניים ובקבוקים צבעוניים מכל הסוגים והצבעים. מעל הכיור היה תלוי ראי גדול עם
מסגרת עץ מגולפת עלים מוזהבים, וסביב האמבטיה היה תלוי וילון פלסטיק עם דוגמא של
דגים כחולים וזהובים. על החרסינה שציפתה את הקירות היו מדבקות דגי זהב תואמות
לוילון. הרושם שנוצר היה קליל וצבעוני. גם שאר הדירה רוהטה באותו סגנון – רהיטי עץ עתיקים
וכבדים שרוככו בשפע קישוטים צבעוניים ומשעשעים – המראה מצא חן בעיני. אולי מירב צריכה
להתייעץ איתו בנוגע לעיצוב האמבטיה שלה?
החלקתי על פני הקוצניות,
"אני צריך להתגלח." הרהרתי בקול, דוחה את הבעיות שלפני בעוד כמה דקות.
כנראה שהייתי עדיין בהלם ולכן העדפתי להתרכז בבעיות פשוטות כמו עיצוב אמבטיות
וגילוח, מאשר בבעיה האמיתית שלפני.
"אני יכול לגלח
אותך?" התלהב ג'קי שנשען על הקיר בחן מרושל, אדיש לחלוטין לערומו. "בוא
שב." משך מהפינה שרפרף פלסטיק מוכסף והושיב אותי עליו. הרטיב מגבת קטנה במים
חמים, סחט אותה, הניח על פני לדקה, ואחר שלף תער, כיסה את פני בקצף ריחני וגילח
אותי במקצועיות מפתיעה. "נהגתי לגלח את סבא." הסביר לי בחביבות,
"אני די טוב בזה, לא?" וחייך אלי דרך המראה כשהוא מורח את עורפי וכתפי
באיזו משחה קרירה ונעימה. "רוצה קרם לפנים?" שאל, "אפשר גם לעשות לך
מסכה." הציע בנעימות כאילו אנחנו במכון יופי.
"עד כאן."
עצרתי אותו, תופס את פרק היד הדק והעדין בכפי. "אני לא הומו."
"אהה, אז רק
להומואים מותר לשים מסכה על הפנים?" היתמם ג'קי במתיקות מרושעת, ובחן את ידי
שציפורניה היו שחורות משנים של טיפול במנועים ושימון רובים. "לא יזיק לך גם
מניקור." הוסיף, ושב וחייך חיוך מתגרה שגרם לי להימלט אל מאחורי הוילון עטור
הדגים.
התקלחתי בסבון צהוב שקוף
בריח לימון, וכמעט שחפפתי את הראש באותו הסבון, אבל ג'קי שהשגיח עלי מפתח המקלחת
הגיש לי שמפו בבקבוק ירקרק ופקד עלי להשתמש בו והוסיף גם מרכך תואם. "לסבן לך
את הגב?" שאל, מציץ בי בהנאה מבעד לוילון.
הנאתו למראה גופי הרטוב
הייתה כל כך תמימה, כל כך חסרת בושה עד שכל ניסיון להתנהג בצניעות היה עושה רושם
מגושם וטיפשי. יחסו אלי היה קליל, מתגרה ועם זאת נינוח, כאילו הכיר אותי מזמן והיה
רגיל לחלוק איתי את ביתו ומיטתו. עד היום האדם היחיד שישנתי איתו כל הלילה וקמתי
איתו בבוקר הייתה פאני, והיא, למרות שחיינו יחד שלוש שנים, מעולם לא הייתה קלילה
ונינוחה במחיצתי, במיוחד לא כשהיינו לבד ובעירום. ההשוואה הלא הוגנת שעשיתי הייתה
לגמרי לרעתה.
"אולי תלך מכאן?"
הפצרתי, מתאפק לא לחייך אליו חזרה, "תכין קפה או משהו."
"כן המפקד."
הצדיע לי בשובבות ויצא מהמקלחת מעכס בישבנו הצחור.
"ותלבש משהו!"
צעקתי אחריו. כשיצאתי גיליתי שהוא ציית לפקודתי ולבש סינור לבן מפוספס פסים כחולים
שכיסה את ערוותו וחזהו, אבל השאיר את ישבנו חשוף. המראה היה מגוחך ועם זאת מפתה.
היה לו תחת עגלגל נהדר, וקשר הפרפר של הסינר שהזדקר מעליו רק הדגיש את צורת הלב
המפתה של ישבנו העסיסי.
התיישבנו ליד שולחן אוכל
גדול ועתיק בעל רגלי עץ מגולפות, שהפריד בין הסלון למטבח. הוא ערך את השולחן בכלי
חרסינה עדינים ויפים מעוטרים בדוגמת פרחים עם שולי זהב, והגיש לי בחן ספל אספרסו
נהדר עם קרואסון חם ממולא שוקולד.
בכל פעם שעיני נפגשו
בעיניו חייך אלי את החיוך המתוק והמתגרה שלו שהעמיק את גומת החן בלחיו. המטבח שלו
היה קטן ומסודר, מואר באור בוקר עליז שנהר לחדר דרך וילון מקושט ציורי תותים
אדומים. שנינו היינו ערומים למחצה, יושבים זה מול זה, בעצם זרים, אבל מרגישים נוח
עד להפתיע אחד עם השני. ג'קי נינוח, משועשע ממבוכתי, ואני, לוגם בעדינות מהקפה,
נוגס בזהירות בקרואסון הטרי, ושואל את עצמי תוך כדי כך מדוע איני חש רצון להכות
אותו.
ידעתי שעלי להרגיש זועם
ומרומה, אבל אם לא הצלחתי לגייס מתוכי די זעם בבוקר, כשהתגלתה התרמית, מה יכולתי
לעשות עכשיו? אחרי הכל הוא לא אנס אותי, ניסיתי להצדיק את עצמי בפני קטגור דמיוני
שנופף אצבע מוסרנית וזועמת מול פני. דברים כאלו קורים לפעמים, מה הטעם לכעוס? הרי
הלכת איתו מרצוני, וחוץ מזה הייתי כל כך שיכור, בטח לא קרה שום דבר במיטה, סנגרתי
על עצמי תוך ליקוק שאריות השוקולד מאצבעותיי, בוחן בהנאה את פניו היפים והעדינים
של מארחי. הוא היה יפה כז'קלין הסקסית והמפתה ועוד יותר יפה כג'קי הצעיר והשובב.
"לפני שאתה מכה
אותי," אמר ג'קי ואחז בידי באצבעות קרירות, ארוכות ודקות, "רציתי רק
שתדע שהיית נהדר ומאוד נהניתי להיות אתך הלילה."
הוא קורא את מחשבותיי, נבהלתי,
ומשכתי את ידי מידו. "הייתי שיכור נורא ג'קי, מה כבר היה יכול לקרות אחרי כל
הבירות והוודקה ששתיתי?"
ג'קי צחק, קם ניגש אלי,
ופתאום התיישב על ברכי ונישק אותי נשיקה צרפתית מתוקה בטעם של קפה ושוקולד.
"היית שיכור חמוד וחרמן." אמר ברוך, אוחז את פני בכפות ידיים עדינות.
נבוך וקצת מבוהל נאלמתי
דום, חש למרבה הבושה איך הזין שלי מצדיע בתוך תחתוני. כמובן שג'קי שישב על ברכי לא
החמיץ את תגובתי. "קדימה, בוא למיטה." משך אותי ביד אחת כשהוא מתיר את
הסינר שלו בידו השנייה, להוט לא לבזבז אפילו דקה.
"ג'קי בחייך,"
נבהלתי, "תפסיק עם זה, אני לא הומו. יש לי חברה ו…"
"אני יודע."
גיחך ג'קי, "פאני הבתולה, ספרת לי. נו בוא." שב ומשך אותי בזרועי. הרצון
המאוד גלוי שלו בי החמיא לי מאוד. פאני אף פעם לא התנהגה בצורה כזו. תמיד הייתי
צריך להתחנן ולהיות אסיר תודה על כל נשיקה וחיבוק.
"לא. בשום פנים
ואופן לא." סירבתי להפצרותיו, נבהל ממחשבותיי - פאני התנהגה כמו אישה רגילה
ונורמאלית, החלטתי, אישה שצריך לחזר אחריה ולהתאמץ לזכות בחסדיה. הבחור הזה, חמוד
ומשעשע ככל שיהיה, הוא סתם קוקסינל וסוטה שרימה אותי בלי בושה. עדיף שתעוף מכאן
כמה שיותר מהר טל, פקדתי על עצמי.
"איפה התיק שלי?"
חזרתי לחדר השינה וגיליתי שכל בגדי המטונפים נעלמו ובתרמיל נותרו רק מכנסי ג'ינס
וחולצת טריקו אחת כחולה, נקייה למדי, אבל מקומטת מאוד.
התיישבתי על המיטה, מניח
לטירוף ולמוזרות שבמצבי לחלחל למוחי. "יופי רק זה היה חסר. גם המדים שלי
נעלמו. איך אני אחזור הביתה עכשיו?" התלוננתי, נועץ במארחי מבט עגום.
ג'קי התיישב לצידי וכרך
את זרועו על כתפי. "אל ייאוש ידידי האמיץ." התבדח בחיוך, "המדים
שלך נלקחו בשבי והם כלואים במכונת הכביסה שלי, אבל אם תחכה מספיק זמן אני בטוח שהם
יברחו מהמכונה ויתייבשו על החבל. לצערי אין לי מיבש."
היה לו חיוך כל כך כובש
ונחמד. עיניו היו גדולות וכחולות כשמי אביב, מוקפות ריסים סמיכים ומעליהן גבות
ישרות ודקות. רק ההתבוננות בפניו המתוקים גרמה לי להרגיש יותר טוב. הוא פשוט קרן
שמחה שובבה וילדותית, לא יכולתי לכעוס עליו למרות שבלילה רימה אותי וכעת לקח את
בגדי בלי רשות.
"כמה זמן ייקח עד
שהבגדים יתייבשו?" שאלתי.
"לפחות עד הצהרים,
ואני מבטיח גם לגהץ אותם." פיתה אותי ג'קי והעביר אצבע דקה על לחיי.
"נו, תן חיוך." ביקש. חייכתי אליו, הוא חייך אלי, ואז, בלי שום תכנון
מוקדם ובלי שחשדתי שזה עומד לקרות זה פשוט קרה והתנשקנו. בלילה הייתי שיכור ובאמת
חשבתי שהוא אישה, אבל הבוקר לא היה לי שום תירוץ ובכל זאת התנשקנו, ומשם זה המשיך
הלאה במסלולו הטבעי, ועד מהרה היינו יחד במיטה.
"בלילה התנהגת אלי
כמו אל אישה," אמר ג'קי, "אבל עכשיו, כשאתה יודע מי אני, תן לי להוכיח
לך שאני באמת גבר." והוא הפך אותי על בטני, העביר את לשונו הזריזה לאורך עמוד
השדרה שלי, מתחיל מעורפי ויורד אט אט לישבני. אחר חדר לתוכי בעדינות, מנשק את
עורפי וכתפי, מלטף את הזין שלי בידיים חמימות ונבונות, גורם לי לגנוח מרוב הנאה.
צעקתי בהנאה כשגמרתי,
הוא גמר כמה שניות אחרי, רועד ונצמד אלי בכוח. "חכה כאן, אל תלך." פקד,
"אני רק זורק את הקונדום וחוזר." הוא חזר מיד והצטנף לצידי, כורך את
עצמו סביבי. "החלום שלי הוא לעשות אהבה עם חבר קבוע בלי קונדום, ואחר כך להירדם
מחובק איתו בלי לקום כדי לזרוק את הקונדום וכל הגועל נפש הזה." הצטחק ונכרך
סביבי, מנשק את פני וחזי. החזרתי לו נשיקות, מאושר לחוש אותו צמוד אל גופי. מאז
שהייתי תינוק בזרועות אימי לא חשתי כל כך נינוח ומוגן – למה לא יכולתי להרגיש ככה עם פאני?
"בלילה ספרת לי
שהחברה שלך לא מוכנה לתת לך." הזכיר לי.
"אני לא זוכר מה
אמרתי." התנצלתי, "אבל זה נכון היא… היא קצת ביישנית." התנצלתי בשמה של
פאני, נבוך מהפטפטנות שלי.
"דברת המון על
הבעיות שלך. אתה עדיין רוצה להתחתן אתה? היא יפה? מה תעשה עם הצבא? תחתום קבע או
תיסע לצרפת?" חקר, מביט בי במבט רציני ומלא אהדה.
נאנחתי, "כל כך
הרבה שאלות בבת אחת, חכה רגע ג'קי, אני עדיין מנסה להיזכר איך הגעתי לכאן."
"מה אתה כן זוכר?"
"אני זוכר שרבתי עם
פאני ונסעתי לאחותי בגבעתיים. יעל לא ענתה לטלפון אז נכנסתי לפאב. חשבתי שאתה
אישה, באמת שחשבתי ככה," מחיתי כנגד חיוכו הספקני. "חשבתי שאישה יפה
מתלהבת ממני ושמחתי שהיא רוצה אותי ו…"
"נו ו… מה אתה זוכר הלאה?"
"זוכר מדרגות ומיטה
ונשיקות ו…
קונדום ירוק בטעם מנטה." הסמקתי.
"נכון טל. שמת לי
את הקונדום ומצצת לי, ואחר כך הפכת אותי על הבטן וזיינת אותי." תמצת ג'קי
למעני את אירועי הלילה, "ואמרת שבכל אשמה פאני שלא מוכנה לתת לך ולכן אתה
צריך לקחת את זה איפה שאתה מוצא. אמרת שגם בפנימייה זה היה ככה, היו רק בנים ואתה
היית נורא חרמן ולכן נתת לאודי הקטן לגעת בך."
"אודי המסכן,"
נזכרתי, "הוא נפצע בלבנון וכבר שנתיים הוא תקוע בבית לוינשטיין."
"איך פאני נראית?
היא יפה?" הסתקרן ג'קי.
הוצאתי את התמונה שלה
ששמרתי בארנקי. "היא ממש יפה." התפעל ג'קי, "מה יש לה נגד סקס?"
משכתי בכתפי, לא היה לי
מושג מה הייתה הבעיה של פאני. "בהתחלה היא אמרה שאנחנו לא מכירים מספיק ושהיא
רוצה לחכות עד שהיא תרגיש בטוחה איתי, ואחר כך היא החליטה לחכות עד שאני אגמור את
הסדיר, ואז היא החליטה שהיא שמנה ורצתה לחכות עד שתוריד כמה ק"ג. בחודשיים
האחרונים היא החליפה את התירוץ, עכשיו היא טוענת שהיא פוחדת שזה יכאב לה כשאני
אנסה… אתה
יודע…"
"אבל איך היא לא
מבינה שאי אפשר… הרי
אתה גבר צעיר ואתם יחד כבר שלוש שנים. לא בא לה עליך?" ג'קי היה אחוז פליאה
ואפילו מודאג קצת.
"היא רמזה לי
בפגישה הקודמת שלנו שאם אני אמצא מישהי בבסיס שכן תסכים, רק בשביל להתפרק, אז לא
אכפת לה." הסמקתי כשנזכרתי בפתרון שמצאתי, או יותר נכון שמצא אותי.
"נו, ויש אחת כזאת?"
חקר ג'קי, אבל אני רק משכתי בכתפי מסב את פני ממנו. הבטחתי לסרגי לא להגיד כלום
ולא התכוונתי להפר את ההבטחה הזו.
"אז מה אתם כן
עושים, אתה ופאני?" המשיך ג'קי לחטט.
פני הוצפו דם, הייתי כל
כך נבוך עד שהתחשק לי להתחבא מתחת לשמיכה. "עושים כל מיני דברים… יש כל מיני… אפשר ליהנות גם
בלי חדירה. העיקר שאנחנו אוהבים." מלמלתי את המנטרה שפאני שיננה לי במשך
השנים, תוהה פתאום אם מה שהרגשתי כלפיה היה באמת אהבה.
הייתי איתה שלוש שנים
ורק כעת, כשספרתי לאדם אחר מה קורה בינינו, תפסתי כמה שהסיפור שלנו מוזר. מבטו מלא
הרחמים של ג'קי אימת את תחושתי, פתאום הרגשתי כמו אידיוט. "משהו לא בסדר עם
פאני, צריך ללחוץ עליה שתלך לטיפול נפשי." אמרתי, וג'קי הנהן לאות הסכמה.
"מוזר שהשלמת עם
ההתנהגות שלה כל כך הרבה זמן. אולי בגלל זה אתם יחד? אולי זו לא רק הבעיה שלה?
אולי התאים לך שהיא לא רצתה סקס?" הביט בי בחקרנות, גורם לי לחוש כמו חרק
מתחת למיקרוסקופ.
גנחתי וטמנתי את ראשי
בכרית. לא נעים, אבל היה משהו בדבריו. מתחת לשובבות הילדותית שלו הסתתר מוח שנון
ואינטואיציה חריפה. "אני לא יודע ג'קי. אולי אתה צודק, חשבתי שהבעיות יפתרו
מעצמם, העדפתי להדחיק ולא ללחוץ עליה. הייתי בבית כל כך מעט זמן, לא רציתי לריב.
באמת חיבבתי אותה. ההורים שלה היו כל כך נחמדים אלי, וחוץ מהבעיה הקטנה ההיא היה
לי מאוד נוח אצלם ו…"
מבטנו נפגשו ובלי מילים קלטנו בבת אחת שאני מדבר על פאני בזמן עבר.
"קטנה? זו בעיה
קטנה?" התפלא ג'קי, "אתה יודע שאתה בן אדם מוזר טל?"
"אני מוזר?"
התקוממתי, "אתה לובש שמלות וחזיות מרופדות לעבודה, ואני המוזר?"
ג'קי התגלגל מצחוק,
מדביק גם אותי בצחוקו, "אולי אתה צודק, אנחנו שני בחורים מוזרים." הודה
בחיוך ונישק את לחיי. "אז כמה זמן יש לך חופש?" שינה נושא.
"אמרו לי לקחת שבוע
פסק זמן למחשבה, אבל אני לא צריך לחשוב על זה, אני רוצה להמשיך לשרת בצבא. תכננתי
לנוח קצת, אולי לנסוע עם פאני לסיני. לנקות את הראש ואחר כך לחזור
לפו"מ."
"אני מבין."
המהם ג'קי, מנומנם מעט, מניח את ראשו על חזי, מבריש את סנטרי בשערו.
"תספר לי על עצמך
ג'קי." בקשתי, מלטף את השיער החלק והמבהיק שהיה חצוי במרכז ראשו בפסוקת, גולש
אל כתפיו בשני גלים מבריקים.
"טוב, קוראים לי
יעקב אוזן, אני יליד טוניס, עברנו לצרפת כשהייתי בן שבע, הורי גרים כיום בניס,
האחים הגדולים בפאריז ובליון, אחותי חיה בניו יורק עם בעלה, ורק אני, הקטן, נשלחתי
לארץ לחיות עם סבא. טיפלתי בו עד שמת ועכשיו אני גר בדירה שלו." החווה בידו
על המרחב סביבנו.
"הדירה מאוד יפה.
אני אוהב את הטעם שלך בריהוט." אמרתי והתכוונתי לזה.
הוא צחק, "כשבאתי
לכאן הכל היה חום ושחור כאילו אין עוד צבעים בעולם. לאט לאט שכנעתי את סבא להפטר
מהרהיטים הישנים ולהכניס קצת צבע הביתה. השארתי רק את הרהיטים הטובים באמת."
"והמשפחה שלך? הם
יודעים שאתה… הם
ראו שאתה …"
"שאני הומו שאוהב
ללבוש בגדים של נשים ולהתאפר?" צחק ג'קי, "כן. הם התחילו לחשוד כשבגיל
שש התעקשתי למדוד את השמלות של אחותי ולמרוח עלי את האיפור של אימא, עד שמלאו לי
שלוש עשרה הם כבר היו בטוחים." ושוב צחק בעליצות נטולת מבוכה. "בגלל זה
הם שלחו אותי לסבא, הם קיוו שהחיים בארץ הקודש יתקנו אותי."
"וזה לא עזר?"
שאלתי שאלה טיפשית.
ג'קי ליטף את ראשי.
"לא. נשארתי אותו אדם ואני אוהב את מי שאני."
"או. קי."
ניסיתי לעשות סדר בדברים, "בסדר, אתה הומו שמעדיף לעשות סקס עם גברים, אבל
למה אתה מתחפש לאישה?"
"ולמה שחקן מתחפש
יום אחד למלך ויום אחר לקבצן או לרוצח?" הקשה ג'קי, "זו פרנסה והנאה.
אני אוהב להיות לפעמים אישה, ואני אוהב לשיר שירים של זמרות. להיות אדית פיאף או
ברברה או אפילו ריטה, למה לא?"
האמת, לא הייתה לי
תשובה. "ומזה אתה חי?" ניסיתי לחזור לפסים מעשיים.
"כן. בערך,"
הוא משך בכתפיו, "אני מרוויח קצת מהשירה בלה רוז', שזה אגב פאב של הומואים,
וכל מי שנכנס לשם יודע שכל הזמרות שם הן דראג קוין. הייתי בטוח שאתה מהקהילה ושאתה
יודע מה אתה עושה כשהלכת איתי."
החלפנו מבטים ולהפתעתי
חשתי איך ליבי מתכווץ במין כאב צורב ולא מוכר. "אתה עושה את זה הרבה ג'קי,
לוקח את אחד הקליינטים הביתה?" שאלתי בטון לא נעים שצרם גם לי.
הוא לא הסב את מבטו
הכחול מפני למרות הסומק שפרח בלחייו הורודות, מתפשט משם על פניו ויורד עד כתפיו.
"לפעמים, אם מישהו מוצא חן בעיני אני לוקח אותו אלי." אמר בקול יציב,
ממשיך להביט בעיני בלי למצמץ. "למה, אתה לא מזיין לפעמים מהצד כשבא לך ויש לך
הזדמנות?" התריס.
הפעם היה תורי להסמיק,
"לא בדיוק. אני לא... זה לא נחשב." מחיתי.
"מה לא נחשב?"
חקר ג'קי. "נו תספר לי מה עשית? לא יכול להיות שלא זיינת שלוש שנים. למי הלכת?"
חקר בלי בושה.
"אני לא יכול לספר,"
מחיתי, נבוך, "הבטחתי, וחוץ מזה זה לא נחשב כי הוא רק..." מרוב בושה החבאתי
את פני בשמיכה וג'קי התגלגל מצחוק בגלל ביישנותי וחזר להציק לי עד שנשברתי וסיפרתי
לו בכמה משפטים קטועים על סרגי גזשווילי, הנהג הגרוזיני העצוב שלי, שבנסיעות
ליליות ארוכות נהג לעצור בצד בתואנה זו או אחרת ולמצוץ לי את הזין, מתעקש שלא אגע
בו חוץ מליטוף קל על שערו הקצוץ, והתעקש שאגמור לו בפה בלי קונדום.
תמיד עצמתי את עיני ברגע
שהוא היה שולח יד ביישנית לגעת בכפתורי החנות שלי, ועד היום אני לא יודע איך הוא
סיפק את עצמו כשטיפל בי. אחרי שזה היה נגמר הוא היה רוכס בזריזות את מכנסי וסוגר
את החגורה שלי תוך שהוא מתחנן ומאיים עלי לסירוגין שלא אספר בשום פנים ואופן לאף
נפש חיה על מעלליו, מבטיח שאם מישהו ידע הוא יהרוג את עצמו או אותי, או את שנינו
יחד.
"אל תדבר שטויות
סרגי." הייתי אומר ומנסה לגעת בליטוף בפניו, ליטוף שהוא דחה תמיד בכעס.
"למי אני כבר יכול לספר?" הייתי מנסה לחבק אותו.
הוא היה דוחף אותי הצידה
בפראות. "תעזוב אותי הומו אחד." היה פולט בזעף ומוסיף קללות גרוזיניות
ארסיות ולא מובנות, ואז היינו חוזרים לרכב ושוב נעשים טל המפקד וגזשווילי הנהג. סרגי
קראתי לו רק ברגעים הקטנים והנדירים הללו שבהם היינו בלי מדים ודרגות.
בפעם האחרונה שלנו יחד
התרוצצנו כל הלילה ברמה בגלל תרגיל משולב של חי"ר ושריון, ולפנות בוקר עצרנו
על איזה תל מעל הכנרת לראות את הזריחה. הוא שלח יד אל מכנסי ואני עצרתי את ידו
ואמרתי שבלי נשיקה אני לא מוכן להמשיך.
הוא השפיל את עיניו
הכהות, ורטן בזעף שרק הומואים מתנשקים בפה, והוא לא כזה. "וחוץ מזה, זה לא
בסדר לנשק קצין." פסק, זועף כתמיד.
הורדתי את חולצתי,
"הנה," הטלתי אותה לאחור. "עכשיו אני לא קצין. עכשיו אני סתם
טל." הנחתי יד על עורפו ומשכתי אותו אלי, "נו, בוא אלי סרגי,"
הפצרתי.
הוא הסתער עלי, מושך את
הגופייה שלי כלפי מעלה, מנשק את בטני, מחכך בה את פניו מגודלות הזיפים – סרגי הוא
אחד מאותם גברים שצריכים להתגלח פעמיים ביום - ואחר פתח את מכנסי והתנפל על הזין
שלי.
אחרי שגמרתי הוא סגר את
מכנסי וניסה להתחיל שוב באיומי התחנונים שלו שכבר נמאסו עלי לגמרי.
משכתי אותו אלי ונישקתי
בכוח את שפתיו, מחדיר את לשוני אל פיו, טועם את טעם הזרע שלי בפיו. "שתוק כבר
סרגי." פקדתי, "מספיק עם זה. תהיה הגיוני, למי כבר אני יכול לספר דבר
כזה? שמע, אני יוצא בעוד שבוע לראיון בקריה, כנראה שיציעו לי ללמוד
בפו"מ." צביאלי כבר סיפר לי באופן לא רשמי מה עומדים להציע לי בראיון.
"אז לא תחזור לכאן יותר
המפקד?" שאל, מביט בי בפנים אטומות.
"כנראה שלא."
הנחתי יד על כתפו.
הוא ניער אותה מעליו
בכעס. "יותר טוב ככה." אמר בזעף, "אני יוצא לרגילה בשבוע הבא. בעוד
חצי שנה אני משתחרר ומיד אחר כך חתונה. הכל כבר מסודר מראש."
הבטנו זה בזה בשתיקה.
"כן, גם אני אתחתן בקרוב עם החברה שלי. אנחנו יחד כבר שלוש שנים." גיליתי
לו והוא נטל את כפי ולחץ אותה בחזקה, אבל לא אמר כלום.
"סרגי." שוב
הנחתי יד על כתפו וקרבתי את פני אל פניו. "בעוד כמה זמן בטח תפגוש מישהו
שימצא חן בעיניך ושוב תעשה את… את
זה. אני מבקש רק דבר אחד, אל תכריח אף אחד ואל תעשה את זה עם ילדים צעירים
מידי."
הוא סקר את פני בריכוז
ואז הניע את ראשו, "כן המפקד. אני מבטיח." אמר חרש והניח את ידו על ידי
שהייתה מוטלת על כתפו. לרגע חשבתי שינסה לנשק אותי, אבל הוא התגבר על הדחף, הניע
את הרכב ונסע חזרה לבסיס.
***
סיפרתי עליו לג'קי
שהקשיב בעיניים פקוחות לרווחה ומיד הציף אותי בשאלות. "איך קוראים לו? הוא
יפה? הוא מצא חן בעיניך? אתה מתגעגע אליו? אתה רוצה לראות אותו שוב?" שאל
בסקרנות ילדותית.
אף פעם לא ראיתי את עצמי
כאדם מעניין במיוחד והתשוקה שלו לדעת עלי כל פרט החניפה לי. למרות זאת סירבתי
לענות לשאלותיו, מתרץ את סירובי בהבטחה שנתתי לשמור הכל בסוד.
"רק תגיד אם אתה
עצוב שנפרדת ממנו." דרש ג'קי.
"לא. כמעט שלא הכרתי
אותו. הוא לא נתן לי להתקרב אליו. כשהוא לא היה לידי הייתי שוכח שהוא קיים."
הודיתי, "הוא השתמש בי ואני בו. זה לא היה מה שאני קורא קשר אמיתי. לא כמו
שיש לי עם פאני."
"עם פאני?"
ג'קי החמיץ פרצוף ובכל זאת נראה חמוד להפליא. "תסלח לי טל, אבל לדעתי אתה
ופאני… לפי
מה שסיפרת לי אתם לא מתקשרים כל כך טוב."
"לא נכון. אנחנו
מדברים על המון דברים, וצוחקים המון, ומבלים יחד נהדר. אנחנו הולכים להצגות,
לתערוכות ולקונצרטים ורואים סרטים בסינמטק. היא מקסימה וחמודה ומאוד יפה ומשעשעת.
יש עוד דברים בחיים חוץ מסקס." חזרתי באוזניו על הטענות שטענתי כלפי עצמי
בשלוש השנים האחרונות, יודע תוך כדי דיבור שאני מקשקש.
ג'קי הניד בראשו בשאט
נפש. "נכון, יש עוד דברים בחיים, אבל בלי סקס שום דבר לא שווה כלום. מה זה
שווה שאתם מדברים על תערוכות והצגות אם אתם לא מדברים על עצמכם? הנה, אני מכיר
אותך רק יום אחד וכבר אני כבר יודע עליך יותר דברים ממה שהיא והחייל החמוד שלך
יודעים ביחד."
פרצתי בצחוק. לתאר את
גזשווילי כחמוד היה באמת מוגזם.
"מה אתה צוחק?"
התנפל עלי ג'קי חובט בי באגרופים קטנים וקשים. נאבקנו זה בזה על המיטה עד ששמענו
את מכונת הכביסה סוחטת את המדים שלי. הוא תלה אותם בזריזות במרפסת הכביסה הקטנה
ואחר כך הודיע לי שהיום יום יפה ולא חם מידי והוא רוצה לצאת לטיול בגני יהושע.
***
החלטנו ללכת ברגל. בדרך
ג'קי המשיך לדבר על גזשווילי ומכיוון שלא ידע את שמו כינה אותו החייל החמוד שלך.
כל מחאותיי שמדובר בבחור זועף ושתקן וממש לא חמוד נפלו על אוזניים אטומות.
"בטח שהוא
זועף." הסביר לי, "זה בגלל שהוא צריך להתחתן עם בחורה שסידרו לו בשידוך
ולעשות לה ילדים כשכל מה שהוא באמת רוצה זה למצוץ את הזין היפה שלך. מסכן, איזה
חיים אומללים מצפים לו." ג'קי ניסה לרחם בכנות על גזה, אבל ברור היה שהוא די
מרוצה מכך שהמתחרה האלמוני שלו נמצא בדרך לחופה, בעוד הוא פוסע לצידי, עליז
ומאושר, נהנה מהשמש האביבית שזרחה על שערו הבהיר.
נזכרתי בלחיצת היד החזקה
של סרגי כשסיפרתי לו על נשואי, ובעצב בעיניו כשדיבר על החתונה שלו, ושאלתי את עצמי
איפה הוא נמצא עכשיו. פתאום דאגתי לו. העליצות של ג'קי, שדילג לצידי כמו ילד שמח,
הרגיזה אותי.
"אל תדבר שטויות
ג'קי, אף אחד לא מכריח אותו לעשות שום דבר. הוא לא הומו והוא כן רוצה
להתחתן."
ג'קי צחק. "כן כבר
ראיתי טיפוסים כאלה. זה לא הוא שנמצא בארון, הארון נמצא בתוכו." פסק בביטחון.
הגענו והתיישבנו על ספסל מול הירקון, מביטים בזוג צעיר שישב על הדשא לא רחוק מאתנו
והתנשק בלי לשים לב למטיילי השבת שעברו לידם.
"אתה לא יותר
טוב." התנפל עלי פתאום.
"אני?"
התפלאתי, "למה? מה עשיתי?"
"דביל. אתה בדיוק
כמוהו. אתה משקר לכולם וגם לעצמך." אמר ג'קי בבוז והסב ממני את מבטו, מביט
בזוג הצעיר שהשתרע על הדשא והתגפף כאילו סוף העולם הגיע.
"אני חושב שאתה
פשוט מקנא ג'קי." קנטרתי אותו.
לתימהוני הוא הפנה אלי
עיניים מוצפות בדמעות. "כן. אני מקנא." אמר בהתרגשות, "ולא בחייל
המסכן שלך, אני מקנא בזוג הצעיר הזה, שמתמזמז כאן על הדשא בלי שום חשש. אף אחד לא
יגיד שהם סוטים ומגעילים, אבל אם אני רק אתן לך נשיקה קטנה אחת על הפה… או סתם אחזיק לך
את היד…"
הוא השתתק, והסתגר בתוך עצמו.
כמה מהר התחלפו מצבי
רוחו, כמו אצל בחורה. כאב לי לראות אותו עצוב כל כך. מי כבר מכיר אותי פה בתל אביב?
חשבתי לעצמי והנחתי יד מנחמת על שכמו. הוא התקרב ונשען עלי, הניח את ראשו על כתפי
והתחיל לפנטז, "תתאר לעצמך שיש אי שם ביקום עולם מקביל לשלנו שבו הרוב הם
הומואים ולסביות ורק עשרה אחוז הם סטרייטים. בעולם המקביל הסטרייטים נמצאים בארון,
פוחדים שיחשפו את הסטייה שלהם, ואנחנו נחשבים לנורמאלים. הממסד הדתי רודף אותם,
הפסיכולוגים אומרים שצריך לרפא אותם, לא היית רוצה לחיות בעולם כזה?" ושוב
האיר חיוך שדוני את פניו היפים.
"כשאתה מחייך ככה
אתה נראה חמוד כמו שד שובב." אמרתי לו בחיבה.
להפתעתי הוא התרגש מאוד
מדברי, "אתה חושב שאני חמוד?" חקר בפליאה, "באמת טל? אני באמת מוצא
חן בענייך?"
"אתה יודע יפה מאוד
שאתה חמוד." אמרתי, "האמת, אני מתפלא למה בחור מתוק כמוך מתעסק עם חייל
משעמם כמוני?"
"כי אני אוהב
קצינים משעממים עם תספורת קצרה מידי ומבט רעב בעיניים." הצטחק. "אבל אתה
לא באמת משעמם." מיהר לחזור בו מדבריו, חושש שהעליב אותי, "אני סתם
צוחק. מצאת חן בעיני ברגע שראיתי אותך. נראית עייף כזה, כמו ילד שהלך לאיבוד. מיד
רציתי אותך."
"גם אני רציתי את
ג'קלין." ליטפתי אותו, "ותראה את מי קבלתי?"
"אבל אני
ג'קלין." מחה ג'קי, "אני והיא זה אותו אדם. אם אתה אוהב אותה אתה צריך
לאהוב גם אותי."
"אהבה זו מילה קצת
גדולה מידי." נרתעתי, "אנחנו עוד לא מכירים מספיק זמן."
"אתה כזה טיפש!"
התרגז ג'קי, "אתה לא מבין כלום. למה אתה חושב שקוראים לזה אהבה ממבט ראשון?"
"אני לא מאמין
באהבה ממבט ראשון ג'קי, וחוץ מזה אני לא חושב שאני יכול להתאהב בגבר, לא כמו שאני
אוהב אישה."
"אני מבין."
אמר ג'קי והזדקף, מתרחק ממני קצת. הוא עשה פרצוף קשוח, כאילו לא אכפת לו, אבל
ראיתי דמעות בעיניו, והרגשתי התכווצות בחזה. אף אחד לא גרם לי להרגיש ככה. מטבעי
אני אדם קר מזג שלא מתעצבן בקלות, הרגשות שלי תמיד בשליטה, אני תמיד יודע מה קורה
איתי ולמה, או זה מה שחשבתי עד עכשיו.
הנחתי יד על זרועו
וניסיתי להסביר לו מה שפאני חזרה ושיננה לי - שיחסים בין בני אדם מתפתחים לאט,
זוגות בונים את האהבה והאמון ביניהם במשך זמן רב, עדיף להיות זהיר, ולא פזיז ו…
"אולי תסתום כבר
דביל!" התפרץ ג'קי לדברי השקולים, "איזה שטויות. אתה בכלל לא יודע מה זה
אהבה, טיפש שכמוך!" ופתאום הוא קם וברח ממני בריצה, חצה את הדשא, עבר את
הכביש ורץ חזרה לכיוון הדירה שלו.
עמדתי מופתע ועקבתי
אחריו במבטי. הוא רץ מהר ובקלילות, יכולתי לרוץ אחריו, ואם הייתי מתאמץ אולי הייתי
משיג אותו, אבל הרגשתי עייף מידי. הייתי צמוד אליו מהבוקר וגיליתי שאני רוצה להיות
כמה דקות לבד, לחשוב בשקט ולנסות להבין מה קורה איתי.
מה אני עושה עכשיו?
שאלתי את עצמי, וכל מה שעלה בדעתי היה שאני שוב רעב ושאני רוצה לדבר עם יעל.
שילבתי את ידי מאחורי ראשי ועצמתי עיניים, מפנה את פני אל השמש. באמצע מאי היא
עדיין לא הייתה חמה מידי, ונעים היה לחוש את קרניה מלטפות את פני, מוחשיות ונעימות
כמו מגע של אצבעות - אצבעותיו של ג'קי. שוב הרגשתי את ההתכווצות הזו - כאילו יד
ענקית מעכה את ליבי. מה קורה איתי? הופתעתי, לא יכול להיות שאני מקבל התקף לב
בגילי. כדרכי בקודש החלטתי להתעלם - זה כלום, אני פשוט עייף ודואג ליעל, וגם רעב.
מעבר לכביש הייתה פיצרייה
ונורא התחשק לי פתאום פיצה עם כל התוספות. מזל שהארנק שלי היה איתי, קניתי שני
פיצות בינוניות, אחת עם נקניק ואחת עם פטריות, וחזרתי לדירה של ג'קי.
***
צלצלתי, וכאילו עמד
וחיכה ליד הדלת, הוא פתח מיד. הגשתי לו את הפיצות, בוחן את פרצופו. שערו היה פרוע
ועיניו אדומות מבכי. הוא בטח שכב במיטה ובכה חשבתי. ראיתי אותו בעיני רוחי - שוכב
על בטנו, ראשו טמון בכר ומתייפח –
וחשתי סיפוק מוזר מהכוח שהיה לי עליו. מעולם לא גרמתי לאף אחד לבכות בגלל משהו
שאמרתי. החשיבות העצומה שהוא ייחס לכל דברי ומחשבותיי גרמה לי הנאה ובעת ובעונה
אחת גם הפחידה אותי.
עמדנו והבטנו זה בזה
בשתיקה במשך כמה שניות, ואז ג'קי פנה והלך למטבח ואני אחריו. הוא פתח את הקופסאות
ושם את הפיצות על צלחות. "פיצה עם נקניק זה לא כשר." אמר, "אני לא
יכול לאכול בשר עם חלב."
הבחור הזה לא הפסיק
להדהים אותי. "אתה לובש בגדי נשים ושוכב משכב זכר, ודווקא אוכל לא כשר מפריע
לך?" התפלאתי.
"הבטחתי לסבא לשמור
על כמה שיותר מצוות." מלמל, ושוב נמלאו עיניו דמעות.
משכתי אותו אלי וחיבקתי
אותו. "נו, די חמוד, תפסיק לבכות. די כבר." ניסיתי לנחם אותו. יחסית
לבחור כל כך פיקח הוא היה נורא ילדותי לפעמים.
"בן כמה אתה ג'קי?"
שאלתי כשהרוחות נרגעו ושנינו ישבנו לאכול, הוא את הפיצה פטריות ואני את הפיצה
נקניק. אחרי ביס אחד הבנתי שזה נקניק לא בשרי אלא זיוף טופו מגעיל, דבר שדווקא
שימח מאוד את ג'קי שטרף את פיצת הנקניק המזויף בהתלהבות רבה.
"לא שואלים גברת
שאלה כזו." נזף בי, ועיניו התחמקו מעיני.
"אז אני לא אשאל אף
גברת בת כמה היא." הבטחתי, "אבל אתה לא גברת, בן כמה אתה?"
"מה זה משנה?"
התעצבן ג'קי, והתחיל להסמיק ולהתפתל באי נוחות. "ובן כמה אתה?"
"אני בן עשרים
ושתיים וחצי, ובנובמבר אהיה בן עשרים ושלוש." עניתי מיד, בתקווה שהפתיחות שלי
תגרום לו להפסיק להתחמק, הייתי מת.
"אה, אתה מזל
עקרב." המשיך ג'קי לסטות מהנושא. "אתה מאמין באסטרולוגיה? אני מזל..."
"אסטרולוגיה זה סתם
שטויות." קטעתי את דבריו בגסות. "בן כמה אתה ג'קי?" התעקשתי.
"אתה לא רוצה לדעת
איזה מזל אני?" המשיך ג'קי להתעלם מחקירתי.
"אני רוצה לדעת בן
כמה אתה!" התרגזתי, אוחז בסנטרו כאילו היה ילד סרבן. "למה אתה מתחמק?"
"הגיל לא חשוב. אני
מספיק מבוגר בשביל לדאוג לעצמי." טלטל ג'קי את ראשו במרדנות. הנחתי לו והוא
ניתר על רגליו, לקח את הצלחות והפנה אלי את גבו, מתעסק בסידור שיירי הפיצה במקרר.
לפעמים הוא היה מרגיז כמו בחורה.
הלכתי לחדר הכניסה ופתחתי
את המגרה של השידה הקטנה שעמדה מתחת למראה. שמתי לב שהוא הכניס לשם את ארנקו,
ובאמת מצאתי שם את הארנק, ובלי שום נקיפות מצפון שלפתי ממנו את תעודת הזהות שלו.
שמו באמת היה יעקב אוזן, שנולד בטוניס בעשרים וחמש למאי 1976, ועלה לארץ מצרפת
בשנת 91. לא הייתי צריך להיות גאון בחשבון כדי לחשב שהוא יהיה בן שמונה עשרה רק
בעוד עשרה ימים.
החזרתי את תעודת הזהות
לארנק, ואת הארנק החזרתי למקומו על ערמת מעטפות צבאיות בצבע חאקי. סגרתי את המגרה
והרמתי את עיני, ג'קי עמד מולי, מביט בי בעיניים רחבות ועצובות. "ואם אתה כבר
מחטט אז כדאי שתדע שאני אמור להתייצב בלשכת גיוס בסוף החודש." אמר, ופתח את
המגרה. המשיכה הייתה חזקה מידי, המגרה יצאה ממקומה וכל תוכנה התפזר על רצפת חדר
הכניסה הקטן. ג'קי נותר עם המגרה הריקה בידו, מביט בי בהתרסה.
כרעתי ברך ואספתי בשתיקה
את כל הניירות שנפלו בעוד ג'קי מחזיר את המגרה למקומה. בחנתי את המכתבים שקיבל
מלשכת הגיוס. לאחר שמועד התייצבותו הראשונה נדחתה עקב סיבות משפחתיות, הוא התבקש
לסור ללשכת הגיוס בסוף מאי כדי לדון בגיוסו לצה"ל.
"סבא היה
חולה." הסביר לי בקול רועד קצת, "הסברתי להם שהוא עומד למות ובקשתי
שיחכו קצת. הם דווקא היו מאוד נחמדים ומבינים ו…" דמעות עלו בעיניו והוא ברח לחדר
השינה. החזרתי את כל הניירות בצורה מסודרת למגרה, שמתי מלמעלה את הארנק וסגרתי
אותה בעדינות. הדופק ברקותיי פעם במהירות ובכבדות, וכל איברי הפנימיים – הבטן, הלב,
הריאות - היו מכווצים וכואבים. תמיד הייתי גאה באיפוק שלי, הפגנתי קור רוח בכל
מצב, אבל עכשיו רעדתי כולי. הלוואי והייתי יכול להתנהג כמוהו - להיזרק באיזו פינה
ולבכות. הלכתי אליו ונשכבתי לצידו, מלטף את גבו, מנסה נואשות למצוא מילים שירגיעו
אותו.
הוא התהפך ונצמד אלי,
מרטיב את צווארוני בדמעות.
"סליחה, סליחה טל,
לא התכוונתי, אני מבקש סליחה." שב והתנצל תוך התייפחות עד שהחל משהק מרוב
בכי.
חזרתי והבטחתי לו שהכל
בסדר ואני לא כועס, ובסופו של דבר הוא נרגע והלך למקלחת, שטף פנים, קינח את אפו,
הסתרק, אסף את שערו בגומייה, וחזר אלי רגוע יותר.
"אני לא מבין מה
קורה לי היום." אמר בקול צרוד, "סבא מת כבר לפני שלושה חודשים ורק עכשיו
אני נזכר לבכות. אני נורא מצטער טל, לא רציתי להפיל עליך את כל הבעיות שלי."
"זה בסדר, אני לא
נבהל מקצת דמעות." שיקרתי, "אני נורא מצטער על סבא שלך, אבל זה לא תירוץ
לעבור על החוק ג'קי. סדרת אותי פעמיים, גם בזה שהתחזית לג'קלין, וגם, וזה חמור
יותר, שלא סיפרת לי שאתה עדיין קטין."
ג'קי השפיל את ראשו,
נבוך ואומלל. ליבי יצא אליו והיה עלי להתאפק לא למהר וללטף את ראשו הבהיר ולהרגיע
אותו שזה לא משנה, ושלא ייקח ללב.
"זה לא היה בכוונה
טל. חשבתי שאתה יודע שאני… כל
אחד יודע שבלה רוז' יש דראג קווינס. איך יכולתי לדעת ש…"
"בעל הבית שם יודע
שאתה קטין? וכל הגברים שאתה …"
לא יכולתי להמשיך, המילים ממש נתקעו בגרוני.
"רק ויקטור יודע בן
כמה אני, ולשאר לא אכפת. אף אחד לא ביקש ממני אף פעם תעודות. אתה נורא כועס עלי?"
הוא אחז בידי, מביט באומללות בפני.
"מי זה ויקטור?"
שאלתי בחשדנות.
"בעל הבית של לה
רוז'. הוא בריטי. מבוגר, אבל נורא נחמד."
"אתה והוא… אתם…" לא הצלחתי
לבטא את השאלה שבערה במוחי. "עזוב, לא חשוב." רטנתי בזעף. ויקטור הצטייר
בדמיוני כגבר שמן וקירח מעשן סיגר עבה ושולח ידיים שעירות וגסות למשש את גופו הדק
של ג'קי שלי, שנאלץ להתמסר לו בהכנעה.
"ויקטור הוא בן אדם
מאוד נחמד שבחיים לא יכריח אף אחד ללכת איתו למיטה, וחוץ מזה הוא מעדיף בחורים
שחומים וגדולים, ולא קטינים בלונדיניים. אתה למשל ממש הטיפוס שלו." התחיל
ג'קי לחייך מבעד לדמעות שהרטיבו את ריסיו הארוכים.
"מה כל כך מצחיק?"
התעצבנתי.
"אתה. אתה מקנא
בגללי." פסק ג'קי בשביעות רצון והתיישב על ברכי, כורך את זרועותיו על צווארי.
כל מחאותיי שהוא מדמיין
ושאני מתעצבן רק בגלל שהוא עדיין קטין נענו בחיוך מלגלג. ניסיתי בכל כוחי להתאפק
ולא לעשות איתו אהבה, אבל לשווא, הוא היה עקשן ולהוט וגם אני רציתי אותו נורא,
והעובדה שזה היה אסור ולא חוקי רק תרמה להנאה של שנינו.
אחרי שהוא נרדם הלכתי
לנסות שוב להתקשר ליעל, ושוב קיבלתי את המשיבון שלה עונה בקולו של אייל - החבר
המרגיז שלה, שחוץ מעבודה בהייטק התעניין רק בתכניות ספורט בטלוויזיה, או בניפוח
שריריו בחדר הכושר. אני לא מבין מה היא מצאה בכסיל הזה?
"אני מודאג נורא
ג'קי. אני חייב ללכת לשם לראות מה קורה אתה. לא יכול להיות שהיא נעדרת מהבית כל כך
הרבה זמן. לאן היא נעלמה?" התחלתי לדאוג ברצינות.
"אז מה הבעיה? בוא
ניסע לדירה שלה. אולי השכנים ידעו משהו? ואולי הטלפון מקולקל ואתה סתם דואג?"
ג'קי זינק בזריזות מהמיטה, "אני בא אתך." קרא ובלי לחכות לתשובתי התלבש
ומשך אותי אחריו החוצה. "תספר לי על אחותך, איך היא נראית? אתם דומים? בת כמה
היא? היא חמודה?" הפגיז אותי בשאלות, כדרכו תמיד.
סיפרתי לו על יעל הצעירה
ממני בשנה, הפנצ'ר שלנו, כפי שקראו לה הורי בחיבה, שהייתה בת בריתי בקואליציה
שעשינו נגד דני ומירב, האחים הבוגרים יותר שלנו. דני היה בארה"ב עם אשתו
וילדיו, ומירב תקועה בקריות עם ילד קטן, הריון, שיפוצים ובעל מעצבן, ככה שמכל
המשפחה רק אני נשארתי לדאוג ליעלי הנעלמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה