קוראים

יום שלישי, 16 בינואר 2018

אוהבים כל הזמן

לקח כמה ימים עד שהתחלתי לחשוד שמשהו פה לא בסדר. בהתחלה הכל נשמע סביר והגיוני לגמרי - יש לחץ בעבודה, הם מתאמצים מאוד, מנהל הפרוייקט לוחץ עליהם בצורה לא אנושית, הוא מבקש שלא אתקשר כי זה מפריע נורא, הוא מבקש שאהיה סבלני כשהוא חוזר נורא עייף, ושאבין אותו שהוא לא רוצה, אין לו כוח, לא בא לו, הוא בקושי פותח את העיניים בבוקר. 
"זה עניין זמני, יוני," הוא אמר, "אני מבקש שתהיה סבלני." ביקש, אבל לא הביט בפני, ופתאום כל הלילות הבודדים שביליתי בלעדיו כי הוא נשאר לישון בדירה של החברה, כל הפעמים שבהן הוא הדף בעדינות את החיבוקים והגישושים שלי, הכל הסתדר בבת אחת.
קור פתאומי לפת את לבי.
נכון, דברנו על זה לא פעם והחלטנו שסתם זיון מהצד זה לא סיפור גדול, שלא נעשה עניין ולא נפרק את הבית בגלל התלקחות רגעית של תאווה שאין אחריה ולא כלום, שהוא צעיר ממני ובעל ניסיון מועט ויש בו סקרנות רבה ורצון לנסות ולהתנסות ולגוון, ואין לזה שום קשר לרגשות שלו אלי.
אני מצידי כבר עברתי את השלב הזה של השתוללות חרמנית חסרת מעצורים, מיציתי והיה לי די, אבל הבנתי שהוא עוד לא סיים, הוא רוצה לנסות עוד קצת, ובלי הרבה מילים הסכמנו שכל עוד הוא עושה את זה רחוק מהבית, לא מכניס זרים למיטה הפרטית שלנו, וזה רק סקס בלי רגש, זה בסדר.
אני לא יודע ולא רוצה לדעת אם הוא עשה כל מיני דברים עד אותו יום, החלטתי לא לחשוב על זה ודי.
ידעתי שהלב שלו אצלי וזה היה מספיק ודי בשבילי.
"אולי הלב שלו אצלך," אמר לי בעוקצנות קלה רומן, האקס המיתולוגי שלי – דוב רוסי גדול שמבוגר ממני בכמה שנים טובות – "אבל הזין שלו... יש לך מושג איפה הזין שלו מטייל?"
"תעזוב את הילד." נזף בו מקס - החבר הנוכחי שלו, גם הוא דוב לא קטן, מבוגר עוד יותר ממנו. הפתעה עצומה בשבילי ובשביל כל מי שמכיר את רומן כחובב צעירים רכי פלומה שטרם למדו להבחין מימינם ומשמאלם.
"יוני צודק לגמרי, אל תחסום שור בדישו." הפגין לפנינו את הידע שלו במכמני הפתגם העברי, "דייב עוד ילד, הוא יסתובב פה ושם עד שיבין שמה שיש לו בבית שווה יותר מכל מה שנמצא בחוץ ובסוף יחזור לאן שהלב ימשוך אותו."
"הנה, סוף סוף בן אדם אחד שמבין אותי." אמרתי בסיפוק וחיבקתי את מקס בחיבה, למרות שבסתר לבבי עדיין הייתי מופתע כל פעם מחדש על עצם נוכחותו בחייו של רומן.
עדיין ציפיתי שיום אחד רומן יחזור לעצמו, אבל נכון לעכשיו זה עדיין לא קרה. אחרי שפגש במקס זנח רומן באחת את האפרוחים הצעירים והתמימים שבין כה וכה לא החזיקו אצלו מעמד יותר מחודשים מספר, ונעשה ביתי ומאולף עד להפתיע. כבר שלוש שנים שהם יחד והוא נראה מאושר ורגוע יותר מיום ליום.
דייב חושב שהם פשוט מאוהבים, אבל אני מכיר את רומן כבר המון שנים, הוא זה שהטביל אותי לראשונה בביצה, ודעתי אינה תופסת איך טיפוס קשוח וציני שכמותו יכול פתאום להתאהב?
"עובדה." אמר דייב כשהבעתי את פליאתי מהשינוי שחל באקס המיתולוגי שלי, "כשזה תופס אותך זה תופס ואין מה לעשות." ואז הוא תפס אותי והוסיף חיבוק ונשיקה ו... אלו היו הימים הטובים.
התביישתי לתנות את צרותי לפני ידידי. הקשבתי בנימוס לסיפורים של דייב על עומס בעבודה, מנהל פרפקציוניסט ופרויקט חשוב, ושתקתי.
ואז, בערך עשרה ימים אחרי שהמצב הזה החל, הוא נכנס פתאום הביתה בשעה נורמאלית ואמר שאנחנו צריכים לדבר. לרגע חלף בי הרהור שאולי עדיף ששוב היה חוזר מאוחר מדי, מוצא אותי ישן במיטה הקרה שלנו ונרדם בשתיקה לצידי, אבל מי בכלל שאל אותי?
"אתה לא צריך להגיד כלום." אמרתי מהר, "אני כבר מבין לבד. אתה רוצה שאני אעזוב או אתה?"
דייב נראה מוכה ומבויש. "אני אוהב אותך יוני, אני לא רוצה שניפרד."
"וכמה זמן אתה חושב שנוכל להמשיך ככה?" שאלתי בנימה גברית מאופקת, מחקה מבלי משים את רומן.
דמעות החלו לזלוג על פניו שרזו לאחרונה. "אני אוהב אותך." חזר ואמר, ולשם שינוי הניח לי לחבק אותו.
"אם אני אוהב אותך ואתה אוהב אותי וטוב לנו יחד למה אתה בוכה?" שאלתי אחרי שחולצתי רוותה דמעות.
"פגשתי מישהו." התוודה לפני דייב באנחה.
הדפתי אותו מעלי והלכתי לחדר השינה. הוא נשרך בעקבותיי והביט איך אני פותח את הארון וסוקר את הבגדים שלי במורת רוח. "חבל שלא קיץ עכשיו," שחתי לדייב בנחת, "בקיץ הכל נראה קל יותר, בחורף צריך להיסחב עם טונות של בגדים ואי אפשר סתם להיזרק על ספה של מישהו."
"יוני, אני מבקש ממך, תקשיב לי." נלחץ דייב משלוותו - שהייתה מלאכותית כמו הפיקוס שעמד שנים בסלון של סבתי - גם הפעם רומן שימש לי השראה, דבקתי בדוגמה שהוא נתן לי כדי לא להתמוטט מרוב יגון. לא חשוב מה אתה מרגיש, חשוב מה אתה משדר כלפי חוץ, שינן לי רומן בזמנו, ואני דבקתי במשנתו באדיקות ושמרתי על פרצוף קשוח.
"מה יש לדבר? היינו יחד כמה שנים, היה נחמד ונעים עד שאתה פגשת מישהו וזהו."
"אבל אני אוהב גם אותך, זה רק קראש וזה יעבור. בבקשה יוני, אל תלך, אל תעזוב אותי."
"אל תדבר שטויות." התרגזתי, "מה עוד אני יכול לעשות?"
"להישאר, לתת לי קצת זמן." התחנן דייב וצנח על המיטה שלנו שידעה ימים טובים יותר.
"תראה דייב." התיישבתי מולו והבטתי בפניו המוכרות והאהובות כל-כך, "הייתי בסדר אתך עד היום, נכון? לא התעלקתי, לא חשדתי ולא נדנדתי. לא עשיתי סיפור מסטוצים גם כשידעתי שלא תמיד אתה באמת הולך רק לשתות בירה ולראות פוטבול עם חברים מהעבודה. כל זמן שחשבתי שהלב שלך אצלי לא רציתי לעשות עניין משטויות, אבל אני לא רואה טעם להיות עם בן אדם שאוהב מישהו אחר."
"בו אני רק מאוהב." אמר דייב באומללות, "אבל אותך אני אוהב, בבקשה יוני, אל תעשה משהו נחפז מדי, אני מבקש ממך, אני אמות בלעדיך."
"אם אני לא מתתי אחרי ששיקרת לי שאתה עובד ולחוץ למרות שידעתי שאתה מזיין מישהו אחר, אז גם אתה לא תמות." אמרתי ביובש. פשטתי את הטרינינג המרוט שלי והתחלתי להתלבש.
"לא שיקרתי שאני עובד ולחוץ." מחה דייב, "באמת יש לנו פרויקט גדול מאוד, ובגלל הפרויקט פגשתי אותו. זה התחיל כפלרטוט אפלטוני, המשיך כסתם סטוץ חסר משמעות כששנינו יודעים שיש לנו בני זוג בבית, אבל... לא רציתי להתאהב בו, זה פשוט קרה. הוא כבר עזב את החבר שלו, הם לא חיו יפה עוד לפני שאני נכנסתי לתמונה. הוא בחור נורא נחמד יוני, קוראים לו..."
"סתום את הפה!" נבחתי עליו בגסות, "אני לא רוצה לדעת ולא רוצה לשמוע." צעקתי, דחפתי אותו מעלי וברחתי לרומן.
הוא ומקס ישבו ושיחקו שח. התפרצתי לדירה שלהם, הודף מבלי משים את השולחן, מנתץ את מערך הכוחות המתוחכם שנבנה לאיטו במשך משחק שלם, ונפלתי על צווארו העבה של האקס שלי שכרך סביבי ידיים חמות וחזקות מניח לי להתרפק עליו ולשאוב נחמה מנוכחותו.
"נו, מה קורה אתך ילד?" המהם מקס מאחורי והניח ידיים גדולות ומחוספסות על כתפי.
"הוא פגש משהו." התייפחתי, "הוא אוהב אותי, אבל מאוהב בו. אני לא יודע מה לעשות."
"לפעמים הכי טוב לא לעשות כלום ולתת לעניינים להסתדר לבד." אמר רומן בנחת והוביל אותי למיטה שלהם.
"אל תעשה שום דבר, רק תנוח ותירגע." הורה לי מקס, ואני צייתי בעונג. אחרי למעלה משבועיים של בדידות ויובש מצאתי את עצמי מתפנק כמו ילד בין שני גברים חמימים, שעירים וחזקים שניחמו אותי, החמיאו לי והשביעו את הרעב שלי למגע ולאהבה.
בסוף נרדמתי בין שניהם, רגוע ומפויס. בארוחת הבוקר הם שבו וחזרו על עצתם - לא לעשות כלום בינתיים. "לא כדאי לפעול מתוך כעס. לעזוב תמיד יש זמן." אמרו לי, "חכה, תן לזמן לעשות את שלו, החיפזון מהשטן."
חזרתי הביתה לדייב שנותר ער כל הלילה, מבלה את הזמן בבכי ובדאגה, והודעתי לו שישנתי הלילה עם האקס שלי והחבר שלו. הבחנתי בסיפוק שפניו הוריקו והבנתי שלמרות הכל הוא מקנא לי - נסתרות דרכיו של הלב האנושי.
במשך כמה ימים לא קרה שום דבר ראוי לציון. שנינו המשכנו לעבוד ולחיות כרגיל, ואפילו המשכנו לישון באותה מיטה ולנהל יחד משק בית, אם כי סקס לא היה, וגם לא נגענו יותר זה בזה חוץ מנגיעה מקרית בלילה, מגע חטוף של גוף בגוף שנקטע תמיד בבהילות.
דייב המשיך להיפגש עם תומר - זה היה שמו של החבר שלו - אבל לא נראה היה לי שהוא שואב תענוג גדול מאותן פגישות. הוא נראה אומלל ומתוח, בכה הרבה, אכל מעט מדי, והיה מיוסר ומדוכא.
גם אני הרגשתי בדיוק אותו דבר, אבל התאמצתי לא להראות את זה. שמרתי על פאסון כמו שאומרים, ובפנים אכלתי את הלב.
מהמעט ששמעתי משיחות הטלפון של דייב שבילה שעות בהתייעצויות מרתוניות עם שתיים מחברותיו הקרובות ביותר - אחת הייתה בעד תומר והשניה בעדי - הבנתי שאותו תומר הוא בערך בגילי ודומה לי במבנה הגוף, אבל שונה ממני בכל – תל אביבי מתוחכם שבילה את רוב שנותיו בבריטניה עם הוריו הדיפלומטים, בחור יפה ומהוקצע מאוד, איש העולם הגדול, שלא נולד בארץ ולא שירת בצבא. הוא התאהב בדייב שלי מיד אחרי הזיון הראשון, העריץ אותו בטירוף ועשה הכל כדי לפתות אותו לעזוב אותי.
ממש במקרה הרמתי טלפון ושמעתי שלא בטובתי שיחה שהתנהלה בין דייב לידידתו. דייב נתן לה דיווח מפורט מאוד על התנהגותו של תומר במיטה. הייתי צריך לנתק וללכת, אבל רגלי כמו הכו שורשים בקרקע. נותרתי קפוא במקומי בעוד דייב מפרט באוזני ידידתו עד כמה אותו תומר מאוס הוא חמוד, מתפנק, רך ונעים, ועד כמה הוא אוהב ומתמסר, ואיזה כיף איתו.
לשמחתי הרבה השיבה לו ידידתו (שאלוהים יברך את שכלה הטוב ויעניק לה חתן במהרה בימינו אמן) מנה אחת אפיים ואמרה לו שהיא מרגישה שעוד רגע היא תקבל סכרת מהתיאור הזה, ושהיא צופה שדייב ישתעמם מהר מאוד מטיפוס כל-כך חסר אופי, חסר עמוד שדרה וסמרטוטי, ויחזור אלי.
"אתה צריך גבר." אמרה לו בתבונה, "ולא פייגלע קטן וגנדרן."
אחרי שהם סיימו את שיחתם ויכולתי להניח את השפופרת של השלוחה בבטחה חזרה בעריסתה ברחתי למקלחת ובכיתי בשקט, מרגיש שראשי מתפוצץ, גבי דואב, לבי נחמץ ואני קרוב לצאת מדעתי.
עוד כמה ימים כאלו חשבתי לעצמי, ודייב לא יצטרך להתלבט יותר כי אני פשוט אמות. אני רק מקווה שאספיק לשדך לידידה שלו את הבן דוד הביישן שלי שמת להתחתן, לא חשוב עם מי. הם יהיו שידוך משמים - היא תביא את השכל, האופי והכסף, והוא יביא את הפרצוף העגום שלו, את אוסף חולצותיו חסרות הטעם ואת אימא שלו.
"אני לא יכול יותר." יללתי למקס בטלפון, "אני יוצא מדעתי."
"עוד כמה ימים יוני, תהיה סבלני." הפציר בי מקס, "הסיפור הזה לא יכול להימשך עוד זמן רב, מי שימצמץ ראשון יפסיד. תתאפק עוד קצת."
למחרת תומר מצמץ ראשון. הוא הופיע פתאום בפתח מקום העבודה שלי, תופס אותי בדיוק ברגע שעמדתי לצאת הביתה. "אנחנו צריכים לדבר." אמר אחרי שהציג את עצמו בכובד ראש.
הוא באמת היה יפה תואר, לבוש היטב, מעוצב, גזום ומטופח להפליא. גם אני לא הייתי זורק אותו מהמיטה, וגם אני הייתי מסתחרר לגמרי אם הוא היה מתאהב בי, הרהרתי לעצמי.
"תשמע יוני," הביט בי תומר במבט רציני, "מה בדיוק התכניות שלך לגבי דייב? אתה עוד אוהב אותו?"
"בטח." נדהמתי, "אני עדיין גר איתו, לא?"
"טוב, זה עלול לנבוע מאילוצים כלכליים."
"לא אצלי. אני מעדיף להיות הומלס ולא לגור עם משהו שאני שונא." פסקתי.
הוא נד בראשו, סוקר אותי ביסודיות. "כן, דייב אמר שאתה כזה. אני שמח מאוד. לא הייתי רוצה שבסוף הוא יישאר לבד." אמר וגילה לי שהוא והאקס שלו החליטו לחזור.
"אבל חשבתי שהייתם ביחסים גרועים עוד לפני שפגשת את דייב?" תמהתי.
"כן, אבל אז הוא ראה שיש לי מישהו ושאני רציני לגביו, ופתאום הוא הבין שהוא בעצם אוהב אותי ו... היינו יחד שש שנים, זה לא הולך ברגל."
"אז למה נפרדתם?"
"הוא רצה יחסים פתוחים." העווה תומר את פניו במיאוס, "רעיון רע מאוד, אם אתם חוזרים אני ממליץ לכם להפסיק עם זה."
"היחסים שלנו היו פתוחים רק מהכיוון שלו, אני לא צריך אף אחד חוץ ממנו." אמרתי והסמקתי קצת כשנזכרתי בלילה שביליתי עם רומן ומקס, אבל תסכימו איתי שזה לא נחשב.
"גם אם אתה לא אוהב את זה תעשה קולות של קנאי." המליץ לי תומר בתבונה, "אפילו איזו סצנת קנאה פה ושם לא תזיק, בתנאי שהיא תיגמר במיטה. אין כמו מייק אפ סקס לשיפור היחסים." הוסיף בבת צחוק ידענית, ומישש סימן מציצה ענקי על צווארו - סימן שאני די בטוח שלא דייב עשה לו.
אני הרי מכיר טוב את דייב שלי, זה לא הסגנון שלו.
"אמרת כבר לדייב שאתה חוזר לאקס שלך?"
"לא אני... כבר שיגעתי אותו מספיק... וגם הבטחתי לחבר שלי שאני לא אצור איתו קשר יותר. עדיף שאתה... לא אכפת לך, נכון?" חייך אלי חיוך מלא קסם מתורגל היטב ופרח לדרכו.
ועל אחד כזה הייתה סבתא שלי ז"ל אומרת – א' צצקה.
חזרתי הביתה ומצאתי את דייב באטרף של ניקיונות. הבית היה מוצף מים והוא השתולל עם ליפה וסמרטוט וקרצף כל דבר שהצליח להניח עליו את ידיו. לא הצלחתי לשוחח איתו בהגיון עד שלא סיימנו הכל.
אחרי שסיימנו לנקות את הבית הרגשתי מטונף ועייף כאילו ייבשנו מחדש את ביצות העמק שצצו שוב בסלון שלנו. "נו, די." התחננתי כשדייב החל סוקר בעין ביקורתית את הווילונות, "מספיק, תשאיר עבודה גם למחר."
הוא הפנה אלי מבט עגום. "אני לא יודע אם אני אהיה פה מחר יוני."
"בטח שתהיה, אתה שלי ואני לא נותן לך ללכת ממני." הודעתי לו בפסקנות.
לשמע התשובה השחצנית שלי דייב צנח לזרועותיי מתייפח, ביקש סליחה, האשים את עצמו בכל, קרא לעצמו בוגד שפל (יש בזה משהו), התחנן שאשכח הכל (הלוואי ויכולתי), ואמר שהוא מתבייש בעצמו (בצדק).
"נו, די. מספיק. בוא נלך להתקלח יחד." משכתי אותו למקלחת בעוד הוא נשבע לי שהוא אף פעם לא עשה עם תומר מקלחת משותפת.
"אחרי שהוא ביקש ממני שנתקלח יחד הבנתי שאני לא מסוגל, שזה משהו אינטימי שאני יכול לעשות רק אתך."
"אז זהו, פתאום אתה לא אוהב אותו יותר?" התפלאתי.
דייב נאנח ואמר שהוא תמיד יאהב את תומר והוא מאחל לו כל טוב, אבל אתמול הוא ישב לבד וחשב מה יהיה, ופתאום, בבת אחת, הוא הבין שהוא לא רוצה, לא יכול ולא מסוגל לחשוב על חיים בלעדי. לפתע הוא הבין שזה היה סתם קראש מטופש שחלף עבר וזהו.
"אתה סולח לי? אתה מוכן שנחזור להיות יחד?" שאל בחרדה.
אולי הייתי צריך למתוח אותו קצת יותר, להניח לו להתייסר כמו שאני התייסרתי, אבל הוא כבר סבל די והותר, והוא נראה מותש ורזה ועייף כל-כך... היה לי די מהטלנובלה הזו, רציתי את החיים שלי בחזרה.
"מבחינתי אף פעם לא הפסקנו להיות יחד." אמרתי לו וחיבקתי אותו סוף סוף, מבין רק ברגע זה עד כמה הגוף שלי התגעגע למגע שלו.
עשינו אהבה במקלחת, ואחר-כך בחדר השינה, ומשם עברנו לסלון, ושוב למקלחת, וסיימנו בפינלה מפואר במיטה שלנו. מרוצים ומאושרים מאוד שכבנו חבוקים יחד ואז דייב התחיל שוב לבכות. "נו, די חמוד, בכית מספיק, בוא נשכח את הסיוט הזה ונחזור לחיים שלנו." התחננתי.
"אבל עוד לא סיפרתי לתומר שאני נפרד ממנו."
"אני אספר לו, אל תדאג בקשר לזה. בעצם, אני אוסר עליך להיפגש איתו שוב או לדבר איתו."
"באמת? איזה חמוד אתה יוני, אתה כזה מתוק וחמוד ויפה, הייתי צריך כמעט לאבד אותך כדי להבין שאני אוהב אותך נורא."
"כן, גם אני מבין רק עכשיו כמה אני אוהב אותך דייבי."
"אולי הכל קרה רק לטובה? ניערנו את הזוגיות שלנו, למדנו להעריך אחד את השני טוב יותר. מעכשיו גמרנו עם יחסים פתוחים וסטוצים, מעכשיו זה רק אני ואתה."
"בסדר דייב, אבל בפעם הבאה שיגיע הזמן לתת לזוגיות שלנו ניעור קטן אני אהיה זה שמנער אותה."
דייב זינק ממקומו, התיישב עלי וטלטל אותי בכעס. "בחיים לא! אם אתה תשכב אפילו פעם אחת עם מישהו אני גומר עליך! ואתה מוכן להסביר לי בבקשה איפה בדיוק ישנת בלילה ההוא כשהיית אצל רומן ומקס?"
"אה... אני... נו, די דייב. הם היו נורא נחמדים, הם מיד אמרו לי שזה יעבור, שזה רק שיגעון חולף ו... זהו, ישנתי על הספה שלהם ובבוקר חזרתי אליך, בסדר?"
דייב סקר אותי בעין בוחנת, ציין שאני נורא יפה כשאני מסמיק, חזר ואמר לי שהוא לא הפסיק לאהוב אותי אפילו לרגע בלי שום קשר למה שהוא עשה עם תומר, ואז התהפך על צידו, נצמד אלי ונרדם סוף סוף.
"גם אני לא הפסקתי לאהוב אותך, גם כשרציתי לרצוח אותך לפעמים המשכתי לאהוב אותך." אמרתי לעורפו, חיבקתי אותו חזק ונרדמתי גם כן.

תגובה 1:

  1. שמי, מאיה אליהו אחרי 12 שנות נישואים, בעלי ואני רבנו בצורה כזו או אחרת עד שהוא עזב אותי לבסוף ועבר לקליפורניה כדי להיות עם אישה אחרת. הרגשתי שהחיים שלי נגמרו והילדים שלי חשבו שהם לעולם לא יראו את אביהם שוב. ניסיתי להיות חזקה רק כלפי הילדים, אבל לא הצלחתי לשלוט בכאב שייסר את ליבי, הלב שלי התמלא בצער ובכאבים כי באמת הייתי מאוהבת בבעלי. אני חושב עליו כל יום ולילה ותמיד הלוואי שהוא יחזור אליי, הייתי ממש מוטרד והייתי זקוק לעזרה, אז ביקשתי עזרה באינטרנט ונתקלתי באתר שמציע שד"ר אלאבה יוכל לעזור לשעבר שלו לחזור. אז הרגשתי שאני צריך לנסות את זה. פניתי אליו והוא אמר לי מה לעשות. עשיתי את זה ואז הוא עשה לי כישוף אהבה. 48 שעות לאחר מכן בעלי באמת התקשר אלי ואמר לי שהוא מאוד מתגעגע גם לילדים, כל כך מדהים!! אז, אז הוא חזר באותו יום, עם הרבה אהבה ושמחה, והתנצל על טעותו ועל הכאב שהוא גרם לי ולילדים. הנישואים שלנו היו חזקים יותר מבעבר, הכל הודות לד"ר אלאבה. הוא כל כך חזק והחלטתי לשתף את הסיפור שלי באינטרנט שד"ר אלאבה היה אשף אמיתי וחזק. אני תמיד אתפלל שהיא תחיה הרבה זמן לעזור לילדיה בשעת צרה, אם את כאן וצריכה בחזרה אקסית או שבעלך עבר לאישה אחרת, תפסיקי לבכות, צור קשר עם גלגל האיות העוצמתי הזה מיד. הנה כתובת הדוא"ל שלו ליצירת קשר בכתובת: {dralaba3000@gmail.com} או WhatsApp / viber אותו באמצעות איש הקשר שלו למטה +1(425) 477-2744 תודה לך ד"ר אלאבה.

    השבמחק