א. הפינה הסודית שלי

1. דובון טיפשון

חודש אחרי שהורידו לאבא את הגבס חזרתי לבית של דודו וקימי, כל זמן שהוא היה מרותק למיטה יכולתי לשאת את החיים איתו, אבל אחרי שהוא התחיל להסתובב ואימא כבר לא הצטרכה אותי בשביל לקחת אותו להתרחץ ולשירותים הכול חזר להיות כמו קודם והייתי חייב להסתלק.

זה לא שאני לא אוהב אותו, הוא אבא שלי, אבל הוא משגע אותי. גם דודו מרגיז אותי לפעמים, אבל לפחות קימי מפצה על כך... הכי טוב היה אם הייתי יכול ללכת לגור אצל עמית. הייתי מבלה שם לפעמים ואפילו ישן אצלו, אבל מאז שמנדי חזר...

עמית אומר שאני קיצוני מידי, שאני שופט את מנדי לחומרה, שאני צריך להבין אותו, להבין שהוא אמן ובחור רגיש ומיוחד ולא להיות כל כך שיפוטי כלפיו.

נו, טוב, לו קל לדבר. מנדי מעצבן, אבל לפחות הוא אוהב רק אותו, אם מנדי היה מתאהב בבחור אחר הוא כבר היה מדבר אחרת.

בשנים האחרונות הכול נעשה כל כך מסובך ומבולבל. לפעמים אני רוצה לחזור להיות ילד קטן שלא מבין כלום... רק לפני כמה שנים הייתי כל כך תמים. חשבתי שאם שני אנשים חיים יחד אז הם אוהבים רק אחד את השני, מאז למדתי הרבה דברים ובכל זאת לפעמים אני פשוט לא מאמין שזה אני, גונן גרוס שבורח לפינה הסודית הזו מאחורי הסופר של עמית ואחיו כדי לעשות שם דברים ש...

אבל אולי אני צריך להתחיל הכול מהתחלה כדי להסביר איך המרפסת כביסה הישנה נעשתה המקום הסודי שלי.

אני לא בטח שאני יודע איפה ההתחלה הזו מתחילה, מאז שאבא ודודו נולדו, שני תאומים שאחד מהם, דוד, הומו והשני, יונתן, לא?

ואולי מאז שאני, גונן שכולם קוראים לו גוני, נולדתי?

או שאולי מאז שהבנתי, קצת אחרי הבר מצווה, שאני דומה יותר לדודו מאשר לאבא?

אני חושב שאני אתחיל את הסיפור מהרגע שבו אבא זרק אותי מהבית, אולי זרק זו מילה חזקה מידי, הוא לא רצה שאני אעזוב את הבית אלא  שאבטיח לו להסתגר בארון ולהעמיד פנים שאני כמוהו וכמו אביב אחי הצעיר – ולא, אין מצב שאני אצליח להשפיע על אחי להיות הומו, לא שאני אנסה, אבל גם אם כן זה לא ילך אבא, והתירוץ שלך למה אני צריך להסתיר את מה שאני הוא טיפשי לגמרי!

מזל שאימא העלתה את הרעיון לשלוח אותי לגור אצל דודו וקימי שהם דודים שלי, בערך, כלומר דודו כן כי הוא אחיו של אבא, אחיו התאום, יש כאלו שזה נראה להם אטרקציה או משהו, אני אף פעם לא התבלבלתי ביניהם, אפילו לא כשהייתי קטן.

קימי כמובן לא דוד שלי, הוא אפילו לא קרוב משפחה שלי, אבל אני זוכר אותו מאז שנולדתי והוא סיפר לי כל כך הרבה פעמים איך הייתי משתין עליו כשהוא החליף לי חיתולים עד שאני כמעט זוכר את זה בעצמי.

קימי ודודו חיים יחד כבר יובלות, ורק איתו אני מרגיש ממש נוח. דודו דומה מידי לאבא, ואבא הוא כמובן אבא ואימא... אני אוהב אותה מאוד, אבל היא אישה והיא... היא סיפור נפרד שאין לי כוח להיכנס אליו עכשיו.

אחרי שעברתי לגור עם קימי ודודו יכולתי להתחיל להזמין את אלכס לישון איתי ודי מהר הוא נעשה בן בית אצלם. הרי אצל הוריו הוא היה חייב לשחק את הילד המושלם שלהם, הפסנתרן המחונן וחסר הפגמים שחושב רק על מוזיקה וקריירה ולא חלילה על סקס, בטח שלא סקס עם גברים.

כמה שאני אהבתי את אלכס, הערצתי אותו. לידו הרגשתי עוד יותר גדול, שעיר, מגושם וטיפש מהרגיל, ובכל זאת הוא רצה אותי ואמר שאני נהדר, ובאמת הייתי נהדר כל זמן שהוא חשב ככה ואז הגיע עמית...

רגע, אני מבלבל. קודם היה הבלגן עם המריבה של דודו וקימי ואחרי שהם התפייסו פתאום עמית נעשה חבר של שניהם ובא אלינו לביקורים, ואפילו היה ביום ההולדת השש עשרה שלי והביא לי אחלה מתנה, משחק מחשב אחד שרציתי מאוד כבר מזמן, ואפילו נתן לי חיבוק ונשיקה... רק על הלחי, אבל בכל זאת... בגלל הנשיקה הזו הוא נכנס לחלק מהחלומות המביכים שלי שאני לא אפרט בחיים. לא רק הוא מסתובב בחלומות ההם, אבל גם הוא וגם... לא חשוב.

מה שחשוב זה שעמית בחור יפה ונחמד וכייפי וגם מבשל נהדר, ותמיד נחמד אלי, לא כמו סיסו - החבר הזקן הנשוי של קימי מהצבא – שנדבק לאלכס והזמין אותו לכל מיני קונצרטים ומסעדות ואמר שאני רק ילד שצריך ללכת לישון מוקדם.

הכול קרה בבת אחת, ביום אחד נוראי, ופתאום הרגשתי כאילו חלק מהחלומות הסודיים שלי הסתננו למציאות שנעשתה הזויה לגמרי. באותו יום מוזר אלכס חזר וסיפר שסיסו ניסה פתאום לנשק אותו וסיפר לו שהוא אוהב אותו... ואז, התברר שאימא עזבה את אבא, ושדודו עזב את קימי והלך לגור איתו, עם אבא אני מתכוון, ואז התברר שעמית וקימי...

זה היה היום המוזר והמביך ביותר בחיי וכמה שהבנתי יותר כמה אני לא מבין מה קורה סביבי ככה נעשיתי נבוך יותר.

דיברתי על זה עם אלכס שצחק כשאמרתי שזה מגעיל אותי, כל מה שהמבוגרים עושים. אבא בוגד באימא שעזבה את הבית לגור עם ארז שצעיר מידי בשבילה... ופתאום קימי ועמית...

"טיפש קטן שכמוך, איך אתה חושב שקימי הכיר את עמית?"

"לא יודע. מה זה חשוב?"

"זה חשוב כי קודם דודו ועמית היו יחד."

"יחד? למה אתה מתכוון יחד?"

"אני מתכוון שהם הזדיינו, ואחרי שהקונדום נקרע להם התברר שעמית נשא איידס, וחודש שלם הם היו במתח נוראי לדעת אם גם הם נדבקו ממנו."

"מי, דודו וקימי?"

"כן, טיפש." התרגז אלכס, "עד שאתה מבין משהו..."

"זה מבלבל מאוד." התנצלתי, "אז עמית חולה איידס? הוא הולך למות?"  

"לא, מה פתאום? לא מתים היום מאיידס."

"בכל זאת, מזל שדודו וקימי לא נדבקו."

"כן, היה להם יותר מזל משכל."

"אז למה אחר כך קימי ועמית... אני לא מבין כלום."

"כי עמית בחור יפה וסקסי ולקימי נמאס להיות שפוט של דודו, גם לו התחשק לבלות קצת, בדיוק כמו שלאימא שלך נמאס מאבא שלך."

"איך אתה יודע את כל זה?"

"דובון טיפשון שכמוך, השאלה היא איך אתה לא יודע? הם מדברים על זה כל הזמן, אתה צריך לפתוח את העיניים והאוזניים ולשים יותר לב למה שקורה סביבך."

זו הייתה עצה טובה. אני פקחתי את העיניים והאוזניים ופתאום שמתי לב כמה דברים קורים מתחת לפני השטח הכאילו רגילים ונורמאליים, דברים שנוגעים לסקס שמסתירים מילדים, וככה, בגלל הלקח שלמדתי אחרי הבלגן של קימי ודודו עם עמית תפסתי מיד מה קורה בין אלכס שלי למנדי, החבר החדש של עמית.

לא שזה עזר לי משהו, כי מה אפשר לעשות כשהבחור שאתה אוהב מפסיק לרצות אותך ורוצה גבר אחר שהוא יפה יותר ושווה יותר ומוכשר יותר ממך?

חשבתי שאם אני אכעס ואצעק ואתרגז זה יעזור, אבל כמובן שטעיתי, בסוף אלכס אמנם לא השיג את מנדי, אבל לא באמת חזר אלי כי אחרי שהוריו גילו שהוא הומו הם הצליחו לרשום אותו ללימודים בווינה, ומה יכולתי לעשות כשהם הציעו לו לימודים בקונסרבטוריום מכובד ויוקרתי באירופה? איך דובון טיפשון כמוני היה יכול להתמודד עם הצעה כזו?

אלכס הבטיח שזה לא משנה, שהוא נוסע רק לשנה, שהוא יחזור, שהוא אוהב אותי, שהסיפור עם מנדי היה רק קראש לא חשוב, ושרק אותי הוא באמת אוהב.

לא האמנתי לו, והוא הרגיש את זה ואפילו לא ניסה להתווכח, "אני אחזור עוד לפני שתתגייס לצבא." הוא הבטיח, ונשבע שנשמור על קשר ושהוא לא ישכח אותי, אבל הוא לא נשבע שהוא לא יהיה עם אחרים וגם לא ביקש ממני להבטיח דבר כזה. הרי כולם מזיינים את כולם כל הזמן, אז למה שאנחנו נהייה אחרים?

אחרי שאלכס נסע התחלתי לצאת יותר ולבלות יותר ופה ושם גם להזדיין עם אחרים, אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו ולהשוות אותו לאחרים והוא תמיד היה שווה פי אלף מכל מי שפגשתי...

בערך בתקופה הזו, קצת אחרי שהוא נסע, מנדי נכנס לגמילה באיזה מקום רחוק בצפון שעמית קרא לו - החור בסוף העולם מול גולן - ועוד באותו יום שהוא וקימי לקחו את מנדי לסוף העולם, מיד אחרי שהוא חזר עם קימי, הוא וקימי ודודו, ביחד...

אני לא הייתי אמור לדעת את זה כמובן, אבל חזרתי מאיזו פגישה חסרת סיכוי עם מישהו ששעמם אותי ואז ראיתי אותם בחדר השינה שלהם, שלושתם היו יחד, ערומים ושיכורים, או מסטולים, או משהו, ומאוד עסוקים זה בזה, ומיד ברחתי שוב החוצה.

הלכתי משם מהר מהר עד לסופר של עמית ואחיו שלומי שהיה כמובן סגור בשעות האלו. מאחורי הסופר היה שביל בטון שהוביל למה שהייתה פעם מרפסת הכביסה של הדירה הישנה של עמית.

הם צירפו את הדירה לסופר ורק את המרפסת הם השאירו בגלל שמנדי אהב לצייר שם, או בגלל שלא היה להם רישיון להוסיף אותה? לא יודע.

העיקר שהם השאירו אותה ככה, חדר צר וארוך עם חלון הזזה גדול חבוי מאחורי הסופר.

בדקתי ומצאתי שהמפתח הרזרבי עדיין נמצא מתחת למרזב ונכנסתי פנימה בלי להדליק את האור. סגרתי את הדלת, התיישבתי בחושך על המזרון הישן שנשאר שם - אלכס נהג לשכב עליו כשמנדי צייר אותו -ובכיתי בשקט עד שנרדמתי.

כשעזבתי את המרפסת למחרת, מוקדם מוקדם בבוקר, לקחתי איתי את המפתח והחלטתי שהמרפסת הזו תהיה המקום הסודי שלי. מעכשיו החלטתי גם אני אהיה כמו המבוגרים ואעשה כל מיני דברים סודיים שאף אחד שיראה אותי הולך לבית ספר עם תלבושת אחידה וילקוט בית ספר, נראה כמו עוד תלמיד דובון טיפשון, לא ינחש שאני מסוגל לעשות.

2. שיר השרירים

הבעיה עם עמית היא שהוא אוהב לבשל. הוא ממש טוב בזה, הוא מבשל כשטוב לו והוא שמח, וגם כשרע לו והוא עצוב. תמיד יש אצלו אוכל טעים וגם כשהוא בא לביקור הוא תמיד מגיע עם סלים עמוסים כל טוב טעים ומשמין.

הבעיה איתי היא שאני אוהב לאכול. ירשתי את הגנים הדפוקים של אבא, יש לי תיאבון בריא ואני משמין בקלות. מזל שאני בחור גדול וגבוה (אנשים תמיד נדהמים לשמוע שאני רק בן שש עשרה), אבל אפילו כשאתה מטר שמונים וחמש ועדיין צומח אתה צריך להשגיח על המשקל אחרת קורה לך מה שקרה לי אחרי החגים - הג'ינס הכי יפה שלי שעלה המון בקושי נסגר עלי, הכרס לחצה על הכפתור המסכן והצמיגים פרצו מהצדדים.

"אז תקנה ג'ינס חדש." אמר דודו בשיווין נפש כשראה אותי נאבק על נשימתי אחרי שהצלחתי לסגור אותם סוף סוף.

בשום פנים ואופן לא! בסוף אני עוד אהיה שמן כמוהו, לקימי לא אכפת, הוא אוהב אותו ככה, עם השערות על החזה ועם הכרס, אבל אני מסרב להפוך לדוב, לא מוכן!

אני מסתכל על עצמי בראי וחוטף דיכאון מכמה שאני דומה לאבא ולדודו. אני שונא להיות גדול, מגושם ושעיר, איחס!

אני רוצה להראות כמו עמית שיש לו עור שחום וחזה חלק, ופס שערות דק וסקסי שיורד מהקורקבן למטה על הבטן השטוחה שלו שיש עליה שרטוט עדין של ריבועים מפתים ש...

"תפסיק להביא כל הזמן אוכל!" צעקתי עליו, "מספיק כבר עם הפיצות והבורקסים האלו, לא שמעת בחיים שלך על סלט?"

"אבל גוני, באמת... איך אתה מדבר?" כעס קימי שנשאר דק וחטוב לא משנה כמה הוא אכל.

"אתה לא מבין." התרגזתי עליו, זרקתי את המזלג על השולחן, דחפתי את הכסא אחורה בכוח כדי שהוא ייפול והלכתי לחדר שלי, דופק בכוח את הדלת.

"גונן!" שאג דודו בזעם, "איך אתה מתנהג? בוא הנה מיד!"

"עזוב, אל תתרגז דודו. אני אדבר איתו." אמר עמית ונכנס אלי לחדר, ובלי להעיר על הבלגן המשתולל אצלי התיישב בשקט על המיטה ושם לי יד על הכתף.

"מה הבעיה גוני? למה אתה כועס?"

"אני שונא את עצמי."

"זה קורה לכל אחד לפחות פעם ביום ובגילך אפילו פעמים ביום. מה קרה חמוד, אתה כועס עלי?"

"לא." הסתובבתי והבטתי בו וגם דרך הדמעות שמילאו את עיני הוא עדיין נראה סקסי ושחום ויפה נורא. "אתה לא אשם, אבל אני שמן ומגעיל ואני שונא את זה. איך אתה יכול לבשל ולאכול כל כך הרבה ולא להשמין?"

"ספורט." אמר עמית בפשטות, "אני מנוי בחדר כושר ואני מבקר שם בקביעות. אתה חושב שאני נראה ככה סתם, בלי מאמץ?"

"גם אני רוצה." התיישבתי וניגבתי את הדמעות, "תיקח אותי אתך עמית, בסדר?" הנחתי את ידי על זרועו שהייתה שרירית וחלקה וחמימה, "בבקשה." הפצרתי בו.

"אני לא בטוח שהם מקבלים ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה." אמר עמית בהסתייגות, אבל מצד שני בחור בגודל שלך... בוא ננסה, אני אדבר עם יורי, יהיה בסדר."

לשמחתי היה בסדר ואפילו יותר מבסדר כי יורי, מדריך הכושר המסוקס, מלך חדר הכושר 'שיר השרירים' אמר שיש לי נתונים של בודי בילדר ואיזה מזל שהגעתי אליו כשאני צעיר מספיק כדי שאפשר יהיה לעצב ולחנך אותי, ומיד התחיל לעשות בדיוק את זה - לחנך אותי ולעצב אותי.

אחרי שלושה חודשים עסוקים מאוד הג'ינס כבר היו גדולים עלי קצת, וכל החולצות התחילו ללחוץ לי בכתפיים. מצד שני גם כל הכסף שחסכתי בחופש הגדול נגמר לי.

"אני בצרות יורי, נגמר לי הכסף ואימא לא מוכנה לממן לי עוד חודש במכון, ואל תשכח שיש לי עוד הוצאות על... אה... על כל מיני דברים אחרים."

"אני מקווה שהדברים האחרים כוללים קונדומים." אמר יורי וסקר אותי לאורך ולרוחב במבט מהורהר.

"כן, גם." אמרתי והסמקתי, כי מה שעמית לא אמר והניח לי לגלות בעצמי זה ש'שיר השרירים' הוא מכון הכושר המועדף על אוכלוסיית ההומואים בסביבה וחלק גדול מהם התעניינו יותר בסקס מאשר בכושר גופני.

מהר מאוד הבנתי שאני נחשב לבשר טרי עסיסי מאוד וניצלתי את המצב בשמחה גדולה. היה לי רק תנאי אחד, אני לא מוכן לקבל בתחת מאף אחד.

זו לא הייתה בעיה רצינית מפני שרוב הגברים שנמשכו אלי העדיפו זין בפה או בתחת, ועדיף גם וגם. אף פעם לא חשבתי שיש לי זין יוצא דופן, בין אבא לדודו הרגשתי די רגיל, אבל מאז שהתחלתי להסתובב ב'שיר השרירים' הבנתי שאני נחשב לבחור מצויד כהלכה, ומישהו אפילו אמר לי בחיוך שמאז שדודו פרש לחיי זוגיות הוא לא חשב שיפגוש מישהו שדומה לו כל כך וכמה נעים לראות שעוד נמשכת השושלת.

החודשים הראשונים שלי במכון היו מערבולת של פעילות שבמהלכה התערבבו לי כל הפרצופים והשמות. רובם של הגברים שהציעו לי סקס היו מבוגרים ממני וחיו בזוגיות יציבה, חלקם גם עם נשים, וכולם היו אדיבים וחביבים מאוד כלפי, שפעו מחמאות ותודות וחלקם רצו עוד סיבוב, אבל היה ברור אפילו לי שזה רק סקס ותו לא, ואיכשהו, בסוף אותם חודשים נעשיתי קצת מדוכא למרות הפופולאריות שלי והלכתי לעמית לשוחח איתו. 

"אתה נראה נהדר." החמיא לי עמית, "שמעתי עליך טובות מיורי, הוא אומר שאתה רציני ומתמיד ושהוא מאוד מרוצה ממך."

"כן, הוא ממש בסדר איתי. הוא אפילו הציע לי לעבוד במכון כעוזר שלו ככה שאני אוכל לממן את המשך האימונים, והוא ממש נחמד אלי, אבל... אה..."

"אני מבין שלא רק הוא נחמד אליך אלא גם שאר המתאמנים?"

"כן, כולם נחמדים מאוד."

"אל תיתן להם לעייף אותך מרוב נחמדות, אתה יכול להגיד גם לא לפעמים." הצטחק עמית.

הרגשתי שאני שוב מסמיק ולא ידעתי לאן להסתכל מרוב מבוכה. "אני לא עייף בכלל." אמרתי, "וכולם מאוד נחמדים אלי והכל, אבל... אבל..."

"אבל מה?"

"אני מרגיש... אני לא יודע, אני...לאחרונה זה נעשה... נעשה מאוס כזה. לא שלא נעים לזיין, אבל אחרי כמה זמן... זה פשוט יותר מידי."

"גוני." צחק עמית, "בן כמה אתה? עוד מעט שבע עשרה? כל הכבוד לך חמוד, יש אנשים בני ארבעים שעוד לא קלטו את מה שאתה קלטת."

"קלטו מה?"

"שסתם סקס בלי רגש נעשה מאוס די מהר. תראה, אתה לא חייב תמיד להגיד כן, מותר לך להגיד שלא מתאים לך."

"אני לא רוצה להעליב אף אחד, אין לי בעיה להעמיד את הזין, אבל זה פשוט נראה לי כזה... כזה איחס בזמן האחרון. לא הרגשתי ככה כשהייתי עם אלכס."

"טוב, כמובן שלא. הרי את אלכס אהבת."

"אני עדיין אוהב אותו, אני שונא אותו כמובן, אבל גם אוהב אותו."

"למה אתה שונא אותו? בגלל הסיפור עם מנדי?"

"כן, וגם כי הוא הסכים לנסוע לווינה. הוא לא היה חייב לנסוע, אני כועס עליו כי הוא נכנע להורים שלו ועזב אותי."

"גוני אל תהיה ילד, הוא לא עזב כי הוא נכנע להורים שלו. הוא עזב לווינה כי הוא קיבל הצעה מצוינת והלך על זה. בחור בגילו צריך להשקיע בעתיד שלו, עם אהבה לא הולכים למכולת. נו, אל תעשה פרצוף כזה, אני מדבר אתך כמו שמדברים עם בן אדם מבוגר, אתה כבר לא ילד, ואם הוא היה הולך לצבא, מה אז? גם היית כועס עליו?"

משכתי בכתפי בסרבנות. "אתה צודק, אבל אני נורא מתגעגע אליו, ומרגיז אותי שאני יודע שהוא מזיין שם חופשי כל מיני."

"אבל גם אתה עושה אותו דבר." צחק עמית.

"כן, בגללו, כי הוא עזב אותי."

"הוא יחזור, ואם לא הוא יהיו אחרים. תשמע גוני, אתה לא רוצה באמת להיות אחד מהמפחידים האלו שמתעסקים כל היום בשרירים שלהם, נכון?"

"לא, אני די מרוצה מעצמי עכשיו, חוץ מזה שיש עלי יותר מידי שערות."

"שטויות, אתה נראה ממש בסדר, ושלא תעז להתחיל עם הורדת שער בלייזר וכל הקשקוש הזה. יש המון גברים שמתים על חזה שעיר. עדיף שתמצא מישהו שאוהב אותך כמו שאתה במקום להילחם בעצמך כל הזמן."

"זה בדיוק מה שקימי אומר."

"קימי צודק, כדאי שתקשיב לו לפעמים."

"עמית, תראה, יש לי עוד בעיה, אני חושב שזה בגלל הצורה שלי או משהו, אבל מכול מי שאני מכיר אף אחד, אפילו לא אלכס... הם כולם רוצים רק שאני... אף אחד לא רוצה..." ידעתי בדיוק מה אני מתכוון להגיד, אבל המילים נתקעו לי בפה.

"מה? אף אחד לא מוכן לזיין אותך? אתה רוצה להגיד לי שאף פעם לא קיבלת בתחת?"

עשיתי לא עם הראש והתביישתי נורא. בהתחלה באמת טענתי שאני אך ורק אקטיבי, אבל עם הזמן, כשראיתי כמה שותפי לסקס מתענגים על הזין שלי גם לי התחשק. הבעיה היא שגם כשהעזתי לרמוז על כך אף אחד מהם לא הסכים וכולם התחמקו בטענה שאני צעיר מידי ושהם פאסיביים מידי ושאר טענות מעורפלות שהותירו אותי מתוסכל.

עמית צחק מהמבוכה שלי ואמר שהוא לא מתפלא, "האוחצ'ות הדפוקות האלו." אמר בטוב לב, "אם יורי לא היה תפוס חזק ומת מפחד מהחבר שלו הייתי מציע לך להתחיל איתו, אבל החבר שלו קנאי פחד וכל הזמן חושד בו, אז אולי כדאי שתמצא פתרון אחר."

"מה בקשר אליך בתור פתרון?" העליתי רעיון שהגיע מחלומותיי הסודיים והעזתי להניח שוב את ידי על זרועו.

ראיתי בחלחלה איך הפנים החביבים שלו נעשים בבת אחת נוקשים וכועסים והשפתיים שלו, המלאות והמחייכות, נעשו צרות, מהודקות לפס זועם.

"בשום פנים ואופן לא גונן!" הוא התיז בתוקף, וניער מעליו את כף ידי.

אני לא יכול לשלוט בזה, כשפוגעים בי העיניים שלי מתמלאות דמעות. אני אולי נראה בריון גדול עם כתפיים רחבות ושערות על החזה, אבל כשאני נעלב אני עדיין מגיב כמו ילד קטן.

עמית מיד הרגיש שהוא פגע בי והפסיק להתרגז, חיבק אותי וביקש סליחה, אבל לא שינה את דעתו. "אתה צעיר מידי ואני נשא, עדיף שתעשה את זה עם מישהו בגילך חמוד, ועדיף מישהו שיהיה לך רגש כלפיו."

"יש לי רגש כלפיך." אמרתי וניצלתי את ההזדמנות להסניף אותו קצת. הוא הרגיש מה אני עושה, הדף אותי מעליו בעדינות, צחק ושאל מה אני עושה.

"מריח אותך. אני אוהב את הריח שלך."

"גוני, די חמוד. אתה מביך אותי." ליטף עמית את ראשי כאילו שאני באמת ילד קטן והרגשתי שהוא נבוך ומוחמא כאחת.

"אתה לא מסכים בגלל מה שאתה עושה לפעמים עם קימי ודודו? אני יודע שאתם... ראיתי אתכם ביום שלקחת את מנדי לסוף העולם, ואני יודע שהיו עוד פעמים. מה מנדי היה אומר אם הוא היה יודע?"

"הוא יודע טיפשון, מי אתה חושב העלה את הרעיון הזה? וכן, אתה צודק, מפריע לי שאתה אחיין של דודו, וחוץ מזה אתה פשוט צעיר מידי בשבילי גוני. למה שלא תתחיל לבלות קצת עם חבר'ה בגילך?"

"כי הם סתומים וחרמנים, הם משעממים אותי."

"הויאז'ות בחדר כושר לא טובות יותר. אני מבקש ממך להפסיק ללכת לשם כל ערב, פעמים בשבוע מספיק לך, ואם תעבוד שם בסופי שבוע יהיה לך די כסף לממן את זה, ותזכור להכניס את המילה לא ללקסיקון שלך גוני, בסדר?"

"בסדר עמית." הבטחתי, ובאמת התחלתי להגיד לא פה ושם, ולשרוץ פחות במכון, מסתפק בלשמור על המצב הקיים שלי שהיה משביע רצון לדעתי.

השקעתי קצת יותר בלימודים ובניסיון לאתר באטרף חבר'ה בגילי שגרו בסביבה, ואז פגשתי את איתמר היפה וסוף סוף זה קרה, אמרתי כן מיד כשראיתי אותו, ואחר כך גם צעקתי כן.

חבל שעד שנזכרתי שלפעמים צריך להגיד גם לא כבר היה מאוחר מידי.

3. איתמר

האגדות מספרות שיש אנשים שמצאו חתן באטרף. יש אנשים שמתעקשים שקיימים על פני כדור הארץ זוגות מאושרים שמצאו זה את זה דווקא שם.

לי זה לא קרה, ואני לא מכיר אישית אף יצור אנושי שמצא את אהבת חייו בשוק הבשר הזה, אבל מה אני יודע? אולי זה באמת קרה?

אולי באמת מישהו פרסם תמונה עם צרור נתונים מפתים מתחתיה, ומי שפגש אותו על סמך אותה תמונה ונתונים לא התאכזב ולא חשב ששוב סידרו אותו, ואפילו הופתע לטובה והפגישה נגמרה באהבה גדולה?

אולי, אם הייתי מתמיד ומחפש גם לי זה היה קורה, אבל לא הספקתי כי יום אחד, כשקפצתי לסופר בהפסקה כדי לקנות לי פיצה לארוחת צהרים לפני שאחזור לתיכון לעוד שיעור מתמטיקה משמים, פגשתי את איתמר והכל השתנה.

מי שאשם בכך שראיתי אותו היה עמית שבאותו יום היה נורא לחוץ וביקש ממני שאעשה לו טובה ואקפוץ למחסן לעזור שם לנהג להוריד שקים של קמח מהמשאית מפני ששלומי אחיו עסוק ומרואן חולה והוא ומישה לא יכולים להתפנות, ואם לא אכפת לי...

גאה בשרירים החזקים שטיפחתי לאחרונה ירדתי למחסן שנמצא מתחת לסופר ושאלתי מי צריך עזרה עם שקי הקמח, ואיתמר שעמד בתוך משאית גדולה הוריד לי שק קמח גדול שעמסתי על שכמי וחייך אלי חיוך סקסי שהקפיץ את ליבי. "אתה בטוח שתצליח להסתדר עם זה ילד, זה די כבד?"

"בטח." אמרתי בתקיפות, "ואני לא ילד."

זו לא הייתה התשובה הנכונה לחיוך המתגרה והבטוח ההוא, ואם לא הייתי ילד הייתי יודע את זה, אבל תמיד קל להיות חכם לאחר מעשה, ואני לא יוצא מהכלל בנושא הזה.

עזרתי לבחור הגדול, היפה והחזק הזה להוריד ולסדר את כל השקים, ואז הוא הניח יד על שכמי, חייך אלי חיוך לבן שיניים ומסנוור, אמר לי שאני ממש בסדר ונישק אותי על פי בעודו הודף אותי אל ערמת שקי היוטה המגרדים.

בתקופה ההיא נעשיתי כבר גבוה יותר מאבא ומדודו, ועדיין צמחתי, והאמת, די תפסתי תחת אחרי החוויות שעברו עלי במכון 'שיר השרירים'. אפשר להגיד שהפכתי להיות בחור שחצן והייתי בטוח בעצמי מאוד. בתקופה ההיא של חיי חשבתי שאני חכם גדול ושאף אחד לא יכול עלי, והבחור הזה, שנראה לי בן שלושים בערך, מצא מאוד חן בעיני בעיקר כי היה שונה לגמרי מהגברים השמנמנים ואסירי התודה שמצצו לי בשירותים של המכון, או נשענו על הקיר במקלחות וביקשו בהססנות שאזיין אותם.

הוא היה גבוה ממני, רחב כתפיים וחזק מאוד ולא הייתה בו שמץ של הססנות או הכרת תודה. היו לו עיניים כחולות שהזכירו לי קצת את אלכס, שפם בלונדיני שדגדג אותי בצורה מסעירה כשהצמיד את פיו לפי בלי לבקש רשות קודם, וזין קשה וגדול שהתחכך בצורה מפתה מאוד בגופי מבעד לג'ינס ההדוק שלו.

"אתה ממש בסדר ילד." הוא צחק אחרי שהחזרתי לו נשיקה והתחלתי לפתוח לו את המכנסים, "אבל אני חייב לזוז עכשיו."

נראיתי מאוד מאוכזב כנראה ולכן הוא חייך אמר לי שהוא יחזור לכאן בערב, ומה דעתי להיפגש איתו פה?

"פה אי אפשר כי הם נועלים ורק לבעלי הבית יש מפתחות, אבל יש לי מקום טוב אחר, לא רחוק מכאן."

"בסדר." הסכים הבחור כחול העיניים, נישק אותי שוב, אמר ששמו איתמר וטיפס בקלילות חזרה למשאית שלו, תמרן אותה בזריזות מחוץ לחנייה ונסע לדרכו.

חזרתי ברגליים כושלות חזרה לפינת הפיצה לקחת מסשה הקופאית את הפיצה שלי. סשה הייתה מקסימה - דקה, עדינה ויפה כמו פיה מצוירת על קופסת ממתקים - והחברה של מישה שלמרות שמה הייתה אישה, או אולי צריך להגיד סוג של אישה?

מישה הייתה אמזונה שרירית, אישה חזקה ותקיפה, ולמרות קומתה הנמוכה – היא הגיעה לי בקושי עד לכתף – היו לה זרועות חזקות מאוד, כתפיים איתנות וגזרה מרובעת של מרים משקולות.

היא תמיד התייחסה אלי בחביבות מנומסת ובכל זאת היא הפחידה אותי מעט, ולא רק אותי, כל אחד שבא איתה במגע עשה את זה בזהירות רבה. היה בה משהו קפוץ ומאיים שרק חיפש סיבה להתפרץ ואף אחד לא רצה להיות זה שיגרום לקפיץ המתוח והזועם שבתוכה להשתחרר.

היחידה שלא נראתה כאילו היא נזהרת ממנה הייתה סשה שרק היא הייתה מסוגלת לגרום למישה לחייך.

סשה חייכה אלי את החיוך המתוק הרגיל שלה, נתנה לי את הפיצה שלי ששמרה למעני בשקית אלומיניום כדי לשמור על חומה ושאלה אם איתמר כבר נסע.

"אהה... כן, הוא נסע כרגע, לא ידעתי שאת מכירה אותו."

סשה הסמיקה קצת ואמרה שהיא מכירה אותו ממזמן מפני שיש לו קו חלוקה קבוע לסופר.

"הוא נחמד, נכון?" שאלה בהיסוס ושלחה מבט חטוף לעבר מישה שבדקה משהו בתוך התנור.

"הוא מדליק." קבעתי בפסקנות והעברתי את ידי על שפתי שעדיין דגדגה מעט אחרי מגע שפמו, וסשה חייכה והסכימה איתי שאכן איתמר מדליק, ואחר כך הייתי חייב להיפרד ממנה ולרוץ לשיעור שכמעט שלא איחרתי אליו. לא שזה שינה משהו מפני שכל הזמן חשבתי עליו, על איך הג'ינס הדהוי שלו נמתח על התחת המדהים שלו כשטיפס למשאית, וכמה גדולה וקשה הייתה הבליטה של הזין שלו שנדחקה אל ירכי כשהוא רכן לעברי, מניח יד על כתפי, הודף אותי אל ערמת שקי הקמח ומנשק אותי במין ביטחון עצמי קליל וגברי כזה...

ריחפתי הביתה כחולם והפכתי את כל החדר כדי למצוא את המפתח של הפינה הסודית שלי שכבר זמן רב לא פקדתי.

קימי שמח כי חשב שאני מסדר את החדר סוף סוף, אבל מה שבאמת עניין אותי היה למצוא את המפתח.

סוף סוף דגתי אותו מתוך איזה מגרה ורצתי חזרה לסופר עם ציוד שהיה הכרחי לדעתי כדי להפוך את מרפסת הכביסה הישנה של עמית למקום ראוי לאירוח.

קימי היה מתגאה בי אם היה רואה איך אני מנקה ומסדר הכול, שוטף את הרצפה המאובקת, ופורש שמיכה על המזרון הישן. הבאתי קונדומים ומשחה ומנורת לילה קטנה עם נורה אדומה וקיוויתי לטוב. והטוב אכן הגיע בדמותו של איתמר שבא, אמנם באיחור קל, אבל בא כפי שהבטיח כשהוא רכוב על אופנוע רועש ושחור.

"הרי לא חשבת שאני אבוא עם משאית, מה?" צחק למראה הפתעתי. שמחתי להפתיע אותו בתורי כשהובלתי אותו לפינה הסודית שלי שגרמה לו להרים את גבותיו בהערכה.

"אחלה ילד." אמר, "באמת יופי של מקום סידרת." שיבח אותי ומשך אותי אליו לנשיקה שהותירה אותי חסר נשימה ורועד מחרמנות.

משכתי מעליו את הבגדים ואחר כך מעל עצמי ונשכבתי לצידו על המזרן, מניח לו לעבור על גופי מכף רגל ועד ראש, ללטף, לנשק, לגעת, למעוך ואפילו ללקק.

"אני רוצה לזיין אותך." אמר, "אפשר?"

"כן, בבקשה." הגשתי לו קונדום.

לא אמרתי לו שזו הפעם הראשונה שלי, אבל הוא חש אינסטינקטיבית במתח שלי והיה איטי ורגוע ומשרה ביטחון. אחרי שמרח עלי הרבה חומר סיכה, משתמש במומחיות עדינה באצבעותיו הארוכות כדי להכין אותי למה שיבוא אחר כך חדר לתוכי סוף סוף, מכניס לתוכי לאט לאט את אברו העבה, מכאיב לי כאב מעורבב בעונג, מטריף אותי מהנאה בנשיקותיו ובתנועותיו האיטיות בתוכי.

גמרתי מהר מידי, מייבב לתוך כף ידו שהונחה על פי כדי לחסום את קולי. הוא גמר אחרי בשקט, נרעד לרגע כנגד גופי ומיד חוזר לעצמו.

אחר כך בכיתי קצת וגרמתי לו לזעזוע קל כשהודיתי שעדיין לא מלאו לי שבע עשרה.

"חשבתי שאתה לפחות בן עשרים." אמר, נרגז מעט, "היית צריך להגיד לי."

"פחדתי שאתה תגיד שאני צעיר מידי."

"אתה באמת צעיר מידי. זו הייתה פעם ראשונה?"

"פעם ראשונה ככה, אבל כבר הייתי עם גברים. אל תכעס איתמר, זה היה כל כך טוב, נוכל להיפגש שוב?"

הוא גיחך, "כן, נוכל, אבל אולי כדאי שתכין העתק מהמפתח ותיתן לי אותו, רק ליתר ביטחון."

הסכמתי ובפעם הבאה נתתי לו העתק של המפתח, ובמשך חודשיים בערך נפגשתי איתו לפחות פעם בשבוע, ולפעמים יותר, הולך ומתמכר עוד ועוד לגופו, לידיו, לחיוכו, לריחו, לנשיקות שלו, לתערובת המבלבלת הזו של עונג וכאב שהוא הסב לי במומחיות אגבית כזו שהשאירה אותי צמא לעוד ועוד ממנו.

כל כך התמכרתי אליו עד שגם אחרי שחשתי שהוא הביא לפינה שלנו מישהו אחר לא אמרתי כלום. פחדתי להכעיס אותו, וכבר ידעתי שיש לו פתיל קצר ושהוא לא רואה בי יותר מגוף צעיר שנועד לענג אותו. הוא לא ראה אותי באמת, מה שלא היה חידוש, אבל בניגוד לאחרים הוא לא טרח אפילו להיות מנומס או חביב במיוחד, ובכל זאת, ואולי למרות זאת, רציתי בו עד כאב ושתקתי מפחד לאבד אותו.

המשכתי לשתוק גם אחרי שגיליתי מתחת למזרון צמיד קטן ודק מכסף שידעתי שהוא של סשה - עבודת יד שהזמינה למענה מישה לכבוד יום הולדתה - והמשכתי לשתוק גם כשסשה נעלמה פתאום, משאירה אחריה את מישה המומה וכואבת.

ידעתי מיד שהיא ברחה איתו, ובכל זאת המשכתי לבוא לשם עוד מספר פעמים בתקווה שאולי בכל זאת...

התקווה הזו נכזבה. לא ראיתי יותר לא את איתמר ולא את סשה ובסופו של דבר נואשתי, אספתי את החפצים המעטים שבעזרתם ניסיתי להפוך את הפינה הסודית שלי לקן אהבים והשארתי שם רק את המזרן החשוף ואת הצמיד הדקיק של סשה חבוי מתחתיו.