א. סוג של שליטה

א. משהו מיוחד

שמי דוד. כולם קוראים לי דודו חוץ מאבא שקרא לי תמיד דודינק'ה. מאז שהוא מת איש כבר לא קורא לי ככה יותר, אפילו לא אימא שמקפידה בכל עת על דוד תקני במלרע של מורה לתנ"ך. זה לא שהיא לא אוהבת אותי, אבל היא כזו - אישה תקנית ומדקדקת בקטנות.

לעומתה אבא היה סתם כלומניק חביב ורשלן שלא הביא פרנסה מכובדת הביתה. הכסף תמיד היה בעיה אצלנו בבית ומגיל צעיר חינכו אותי שכסף לא גדל על עצים וכל זה.

אחרי שאבא מת - הייתי אז בן שלוש עשרה ומשהו - אימא התחילה לפרוח בעבודה ונעשתה מנהלת בית ספר, ואחרי שפרשה מעבודתה כמורה הפכה למרכזת חטיבת לימודי מחשבת ישראל במכללה מכובדת.

עם הזמן היא הרוויחה משכורת טובה, אבל התמידה בהרגלה לקמץ בכסף, לשנן לי כל הזמן שכסף לא גדל על עצים וצריך לשים תמיד משהו בצד לעת צרה, ואסור לבזבז וחייבים ללמוד משהו מעשי שיש בו תכל'ס כדי שלא תגמור סתם כלומניק כמו אבא שלך.

מזמן הפסקתי להתייחס לדבריה, היא אימא שלי ואני מכבד אותה כמובן ומודה לה על החינוך הערכי שנתנה לי, אבל אני לא אוהב אותה ואני לא חושב שהיא אוהבת אותי, או גברים בכלל.

טוב, אתם מכירים איזה הומו שאין לו חשבון לא גמור עם אימא שלו? אין חיה כזו, אז בואו נניח בבקשה לאימא שלי ונמשיך הלאה.

אחרי הצבא הלכתי ללמוד, לא כי היא אמרה לי אלא כי ידעתי שאבא היה רוצה בכך.

ידעתי שהיא רוצה שאלמד ראיית חשבון, או רוקחות, משהו מעשי כזה שלא עולה יותר מידי כסף, ולכן מיד הלכתי ונרשמתי ללימודי היסטוריה ופילוסופיה. אימא רתחה ואמרה שאם ככה אז שאשכח מעזרה כספית מצידה, כאילו שחשבתי שיש מצב שהיא תעזור לי.

אמרתי לה, "בסדר, שלום ותודה." והרמתי טלפון לזיגי. הוא חבר שלי מהצבא, מן טיפוס מסתדר ומתקבמן כזה שבטח יגמור בסוף בכלא, או בממשלה, מה שיבוא קודם, בכל מקרה בטוח שעד לפרישתו יהיה לו חשבון בנק תפוח מכסף שחור ונטול הסבר באיזה מדינה כמו שוויץ או איי קיימן או משהו בסגנון הזה.

אתם בטח מכירים את הטיפוס.

לזיגי היה רעיון בשבילי וברגע הראשון כמובן שנרתעתי ואמרתי שמה פתאום? ואיך אני יכול? זו פשוט זנות, אבל אז זיגי אמר לי כמה אני יכול להרוויח לשעה מזה שסתם אשכב לי על הגב ואתן לאיזה חרמן עשיר למצוץ לי והרי כסף לא גדל על העצים...

"ותדע לך שאם בחורים כמוני וכמוך לא היו קיימים המסכנים האלו שלא מסוגלים להשיג זיון בגלל גיל, או ביישנות, או כי הם נשואים, היו פשוט מתייבשים, או חוטפים חלילה התכווצות שרירים ביד ימין, או שמאל, תלוי."

"ואם לא יעמוד לי? ואם הבן אדם יתעקש שאני אזיין אותו ולא יבוא לי עליו?"

"בשביל זה אלוהים המציא את הויאגרה." הודיע לי זיגי בנחת, "למרות שכמו שאני מכיר אותך דודו... אתה מין ג'ינג'י חם כזה... אני לא מודאג."

"ולמה אתה לא מרוויח ככה כסף?" המשכתי להקשות.

"מי אמר לך שלא? אבל אני לצערי לא יפיוף חלק וחמוד כמוך."

"אתה יכול לעשות דיאטה ולהוריד שערות בלייזר ו..."

זיגי נחנק מצחוק. "השתגעת? איזה מין אדון שולט אני אהיה בלי חזה שעיר וכרס מכובדת?"

"אדון שולט? על מה אתה מדבר, על מגפי עור ושוטים וכל זה?"

"בהחלט, ותדע לך שזה כסף טוב שחבל על הזמן."

"מצידי שכל אחד יעשה מה שטוב לו במיטה, אני בחור ליברלי, אבל זה לא מתאים לי זיגי."

"אני יודע, אתה לא הטיפוס לזה, אתה רק תשכב לך בסבבה ותחייך את החיוך המתוק שלך ותקפיד לא להשמין, ולא לעבוד קשה מידי בחדר כושר. תתעמל רק קצת, רק כדי לשמור על גמישות ועל השרירים הנחמדים האלה של שחיין, ואל תשתזף, יפה לך העור הלבן הזה, ותעשה טובה, תן לתלתלים האלה לגדול קצת ותהיה יפה עוד יותר. תגיד, חשבת פעם לעשות דראג? אתה תטריף אותם עם השערות האדמדמות האלו והפרצוף הזה והעיניים הירוקות שלך..."

"עד כאן זיגי. אני הומו, אבל אין מצב שתכניס אותי לשמלה ולנעלי עקב."

זיגי צחק צחוק לבבי מעומק כרסו, אמר לי לא להגיד אף פעם  never , לקח את מספר הנייד שלי והודיע לי שבעוד חודש, חודשים גג, אני אוכל לשדרג את המכשיר העלוב הזה ואת הבגדים המרופטים שלי ואולי אפילו לרכוש לי אופנוע.

אמרתי תודה והלכתי להירשם בלשכת העבודה לסטודנטים. הם דווקא צלצלו אלי כמה פעמים אחר כך, אבל אף פעם לא היה לי זמן ללכת למקומות שהם הפנו אותי אליהם, הייתי עסוק מידי בספירת הכסף שהרווחתי מהעבודה אצל זיגי. 

אחרי שנה של עבודה כנער ליווי (בעצם הייתי זונה אבל למה לקרוא לדברים בשמם אם אפשר לכבס אותם ככה שיריחו יותר טוב?), הייתי משודרג מכף רגל ועד ראש. הייתי גם מאוד עסוק. היו לי קליינטים קבועים, היו הלימודים והיו הביקורים השבועיים אצל אימא – ארוחת ערב מוגשת כל יום שישי בערב בדיוק בשש וחצי - בסביבות תשע הייתי מסיים את חובתי כבן מסור, ובדרך כלל הולך למלון לפגוש מישהו שגם הוא סיים את חובותיו כאב ובעל משפחה מסור ורצה להתפרק קצת בגוף שלי.

נכון שהיה לי הכול חוץ מאהבה וחיי מין נורמאליים, אבל סך הכול הייתי די מרוצה. גם אם מידי פעם הייתי צריך לקחת ויאגרה כדי לתפקד לא סבלתי כל כך, תמיד אפשר לעצום עיניים ולהשוות את שער הדולר למחיר היורו.

ואז, יום בהיר אחד, התקשר זיגי ואמר שיש לו משהו מיוחד.

"בלי מכות, שוטים, אזיקים וחבלים." נחפזתי להגיד, וליתר בטחון הוספתי שגם פיפי קקי ושאר סטיות לא מקובלות עלי.

"אני יודע דודו, בחייך, יש לי מספיק עובדים שזה הקטע שלהם. תרגיע, זה משהו מיוחד, באמת."

"נו, מה?" ניסיתי להישמע סקרן למרות שכל מה שבאמת הרגשתי היה צורך דוחק לכרסם את ציפורניי - הרגל דוחה שחשבתי שכבר נגמלתי ממנו ולאחרונה שב והציק לי.

"אתה צריך להעמיד פני ישן." הפתיע אותי זיגי.

"ישן, מה זאת אומרת ישן?"

"אתה צריך לשכב בשקט גמור, רפוי, עם עיניים עצומות, ולא לזוז לא משנה מה הוא עושה לך."

"להתנהג כאילו שנתנו לי סם אונס." פירשתי את דבריו.

זיגי נדהם, דבר שקורה לו לעיתים מאוד רחוקות, "מאיפה הבאת לי סם אונס פתאום? טוב, לא חשוב, אבל כן, להתנהג כאילו שנתנו לך משהו שמשתק אותך."

"או. קי. לא נשמע קשה מידי, אבל אם הוא ינסה לקשור אותי או להרביץ או להכאיב באיזה שהוא אופן..."

"לא, ממש לא, זו לא הכוונה שלו. הודעתי לו שאם יהיה משהו כזה הוא יחטוף ממני כפליים." אמר זיגי ברצינות רבה, וידעתי שהוא מתכוון לזה. הוא כבר החטיף לכמה קליינטים שתפסו תחת וכולם ידעו שזיגי דואג לשלומם של העובדים שלו.

כל קליינט חדש קיבל נאום קצר ותקיף שהסביר לו שאצל זיגי מסכמים הכול מראש וחריגות לא מתקבלות בעין יפה. כתוצאה מכך עובדיו של זיגי היו נאמנים לו ועוד לא קרה שמישהו עזב אותו או ניסה להתחרות בו.

מצד שני זיגי לא הכריח אף אחד לעבוד אצלו, מי שרצה לעזוב קיבל תמיד מענק יפה ולחיצת יד חמה. זיגי ידע שאין טעם להחזיק מישהו בכוח כשבחוץ מסתובב בשר טרי שרק משתוקק להתקבל לעבודה במכון הליווי שלו. 

אחרי שסיכמנו את הפרטים, רשמתי את הפגישה ביומני ובשעה היעודה הופעתי במלון 'נרקיס' שזיגי היה אחד מבעליו ובחדריו התקיימה רוב הפעילות שלי. נכנסתי לחדר שנקבע, עמעמתי את התאורה, סגרתי את הוילונות, פשטתי את בגדי והשתרעתי על המיטה בעיניים עצומות.

אולי התנמנמתי קצת כי פתאום, בלי ששמעתי את הדלת נפתחת, הרגשתי נוכחות בחדר. זה היה מפחיד ומרגש כאחד לחוש שמישהו מתבונן בי בשקט במבט חודר.

היה עלי לכפות על עצמי להמשיך לשכב רפוי ולנשום בקצב אחיד. בעיקר התקשיתי להילחם בדחף העז לפקוח את עיני, אבל הלקוח ציין במפורש שהוא רוצה שהחדר יהיה מואר קלות ושאני אשאר כל הזמן עם עיניים עצומות.

הוא התיישב לצידי על המיטה והעביר יד מרפרפת על גופי, מתחיל בכתף, עובר לחזה ומתווה מעגלים סביב הפטמות שלי - יש לי פטמות גדולות, אדומות מאוד ובולטות על רקע עורי הלבן בצורה שפעם הייתי בטוח שהיא מגעילה – גם כיום אני חושב ככה לפעמים, אבל לא תמיד.

חוץ מהפטמות שלי גם שער הערווה שלי אדום. שער ראשי הוא בצבע חום אדמדם, אבל תלתלי הערווה שלי ממש אדומים. חוץ מהם ומפס דק מאוד של שערות שיורד מטבורי ונבלע בסבך הבוהק בשיפולי בטני גופי חלק משערות. יש אנשים שמוצאים את עורי הלבן ושערי האדום מושכים מאוד, ויש כאלו שזה דוחה אותם, כנראה שהוא השתייך לסוג הראשון.

חשתי אצבע קלה עוברת בליטוף על פס השערות שעל בטני ואחר כך פולשת למטה, משתעשעת בסבך הצפוף שסביב הזין שלי ואז חפנה יד חמה וגדולה את אשכי, וברך מחוספסת פישקה את ירכי. רגע אחר כך  יכולתי לשמוע את אנחתו ולחוש נשימה חמה על העור הרגיש שבין האשכים לפי הטבעת.

זה היה כל כך נעים, חשתי איך כל עורי מסתמר מעונג. הזין שלי החל להזדקף ופטמותיי התקשו. לא יכולתי לעמוד בכך יותר, פקחתי כדי סדק את עפעפי, מרים את ראשי מעט, וראיתי כתפיים רחבות ושזופות עורף חסון ופדחת מעוגלת מכוסה זיפים אפורים, ישרים וסמיכים כשל מברשת משובחת.

לא העזתי לחטוף יותר ממבט קצר. שבתי ועצמתי את עיני ועשיתי כמיטב יכולתי לרפות את גופי, הצלחתי בכך לא רע וכל איברי נותרו במנוחה חוץ מהזין שלי שתמיד הייתה לו דעה משלו.

מעולם לא התענגתי כל כך על סקס עם קליינט. אני תמיד עושה קולות של נהנה, אבל עם רובם זו כמובן העמדת פנים. מזל שזיגי פקד עלינו לשים תמיד ובכל מצב קונדום כי בלעדיו אני לא יודע איך הייתי מצליח לזייף אורגזמה. אני מניח שחלק מהלקוחות קלטו שאני לא באמת נהנה, אבל אני בספק אם למישהו מהם היה אכפת.

ולמה שיהיה? הסידור היה שהם משלמים ונהנים ואני עובד. אתה לא אמור ליהנות מעבודה, אבל הפעם זה היה אחרת.

משום מה הייתה לי הרגשה שהוא עושה לי מעין מבחן ושעלי להתרכז בכל מאודי במילוי הדרישות שלו כדי להצליח. התמקדתי אך ורק בו ובתחושות שעורר בי. הדרישה לא לפקוח עיניים ולא לזוז הייתה עינוי מתוק ומרגש מאין כמוהו. שכרי היה התענוג הנוקב הזה שמעולם לא ידעתי כמותו, תענוג שנבע דווקא מהדרישות המחמירות של הקליינט המסתורי שלי.

הוא העביר את לשונו על העור הרגיש שמתחת לאשכי וליקק בעדינות את פי הטבעת שלי - איך עמדתי בכך בלי לצעוק ולהתפתל רק אלוהים יודע - ואחר כך סובב אותי על צידי, הרים רגל אחת שלי באוויר וחדר לתוכי בעדינות תקיפה בלי להפסיק ללטף את אברי.

כל אותו הזמן יכולתי לחוש את תשומת הלב שלו מתמקדת בי, בקצב נשימותיי, בתגובותיי. למרות שהחדר היה חשוך למחצה ועיני היו עצומות הרגשתי כאילו הוא העמיד אותי על במה מואר בזרקורים. חשתי איך הוא לומד אותי, מתכוונן אלי, פורט על גופי ומאזין בתשומת לב לתגובות שלי, בודק מה נעים לי ומה מותיר אותי אדיש.

התאמצתי להתאפק, אבל לא יכולתי להחזיק מעמד. גמרתי מהר מידי בכף ידו, גונח למרות כל מאמצי לשמור על שקט.

הרגשתי שאכזבתי אותו ואת עצמי ואפילו להתנצל לא יכולתי. כנראה שהוא קרא את תחושותיי במבע פני וזה שעשע אותו, שמעתי אותו מחניק צחקוק בגרונו ואז הוא הפך אותי על בטני, הניח ידיים חזקות ותקיפות על כתפי ולש אותן בכוח בעוד הוא חודר אלי וגומר באנחה אחרי כמה תנועות זריזות.

אחר כך הוא הפך אותי על צידי, חיבק אותי מאחור, מחכך את סנטרו בעורפי, מסדיר את נשימתו המהירה, מלטף בפיזור נפש את בטני וחזי.

"תודה ילד יפה." אמר אחרי שגופו נרגע ונשימתו חזרה לסדרה, נישק את כתפי ונעלם באותה פתאומיות שבה הגיע.

ב. מצא מין את מינו

אחרי הפגישה ההיא ניסיתי להמשיך בחיי כאילו כלום, אבל זה לא הלך. חלמתי עליו בלילה והזיתי עליו ביום, משחזר שוב ושוב כל פרט ממה שקרה בחדר החשוך ההוא.

הגעתי למסקנה שאני זוכר הכול בחדות כזו דווקא כי עיני היו עצומות וכל חושי היו מרוכזים בו ובי. זה בהחלט לא היה זיון שגרתי, לא ידעתי להגדיר מה זה היה, אבל ידעתי שאני רוצה עוד. הרעיון שאחזור לשגרת העבודה הרגילה עם הקליינטים המאוסים הרגילים פשוט לא בא בחשבון.

אחרי יומיים שבהם דחיתי בתירוצים משונים כל פגישת עבודה שהוצעה לי נשברתי, צלצלתי לזיגי וניסיתי לשאוב ממנו אינפורמציה על הקליינט המסתורי שלי.

זיגי התרגז. "אתה יודע שזה בניגוד לכללים." נזף בי, "אסור לי למסור לך פרטים על קליינטים, ולמה ביטלת את כל הפגישות שלך אתמול?"

"סתם, כי לא בא לי."

"זו עבודה דודו. מה זאת אומרת לא בא לך? אם לא תעבוד מאיפה יבוא הכסף? מה הוא עשה לך, הטיפוס ההוא?"

"כלום."

זיגי נאנח ושאל אם החופשה שלקחתי לעצמי כוללת גם פגישה עם ההוא.

"לא. כן. רגע. לא יודע. חכה... אני..."

"דודו בחייך, אל תשגע אותי. מספיק הוא שיגע אותי."

"מה היה איתו? מה הוא אמר? הוא שאל עלי?"

"לא חשוב. אתה רוצה להיות איתו שוב או לא?"

"תלוי, זה שוב יהיה באותם תנאים?"

"כן, אבל הפעם מותר לך לדבר."

"באמת? איזה יופי."

"אז זה כן?"

"אהה... טוב, תראה..."

זיגי התחיל לצחוק.

"מה אתה צוחק? דביל!"

"מה אתה חושב? אני צוחק ממך, קדימה, תזיז את התחת שלך, עוד שעתיים אתה פוגש אותו באותו מקום ובאותה תאורה."

"רגע, רגע, זיגי, תגיד לי בבקשה... אה... רק תגיד לי איך הוא נראה?"

"נראה טוב, אבל מבוגר מידי לטעמי."

"זיגי, אצלך כל אחד שהוא שנה מעל גיל ההסכמה נחשב ויאז'ה."

"יכול להיות, אבל לדעתי ההוא חגג את גיל ההסכמה שלו כבר לפני עשרים וכמה שנים, וזה עוד כשהגיל היה שמונה עשרה."

"לפחות אין לו כרס וקרחת וכל השיניים שלו במקום."

"איך אתה יודע? הצצת?"

"לא חשוב."

"מצא מין את מינו, אתה מופרע בדיוק כמוהו."

"מי שמדבר? אתה מצליף באנשים בשוטים וצועק עליהם ללקק לך את המגפיים."

"כן, מה שבן אדם צריך לעשות בשביל הפרנסה... קשה להאמין."

"אל תגיד שאתה לא נהנה מזה."

"נו, טוב. פה ושם יש כמה רגעים של נחת, אבל לצערי חלק מהקליינטים... שלא נדע מצרות."

"זיגי המסכן, אין לי דמעות בשבילך."

"הומואית מרשעת שכמוך, לכי להתכונן, הזקן שלך מחכה."

הלכתי.

בהתחלה הכול היה כמו קודם. אור מעומעם, אני ערום על המיטה, עיני עצומות, ממתין. הוא נכנס. הפעם כן שמעתי את הדלת נפתחת חרש ואת סוליות נעליו רוחשות על השטיח ואז משקל גופו, מזעזע את המזרן כשהוא מתיישב לצידי.

מיד אחר כך אני חש כף יד חמה מגששת על חזי ונוחתת על הסבך בשיפולי בטני, משתעשעת בתלתלים, מסתובבת סביב הזין המתעורר, אבל מתאפקת, לא נוגעת בו.

"זיגי אמר שמאז הפגישה איתי אתה מסרב להיות עם קליינטים אחרים." הוא הפתיע אותי פתאום. מעצמת התימהון פקחתי את עיני והספקתי לראות שגופו גדול ושרירי, פניו  חזקים ושזופים, עיניו כהות ומבודחות, גבותיו שחורות, עבות ומשולשות, ושערו - מברשת זיפית קצוצה בקפידה, אפורה סמיכה.

"דוד." הוא אמר בחומרה, ומיד עצמתי את עיני.

"סליחה אני פשוט... סליחה."

"סלחתי." הוא אמר, "אבל בכל זאת מגיע לך עונש." ואז הוא רכן מעלי, העביר את לשונו על פטמתי הימנית שהזדקפה מיד וינק אותה בחוזקה, מעביר צמרמורת של כאב מענג לאורך כל גופי, גורם לפטמה השנייה להזדקף גם כן ולזין שלי, שגם ככה עמד למחצה, להתקשות ולהתייצב בדום מתוח.

ושוב איבדתי שליטה על עצמי וידי נמשכו כמו מאליהן, התרוממו וליטפו את ראשו. אצבעותיי טבעו במברשת שערו שמגעה היה רך וקריר כמו משי. זה היה כל כך נעים, והעונש שבא בעקבות חוסר המשמעת שלי היה נעים לא פחות. אם הוא לא היה אוחז בחזקה בפרקי ידי ומהדק אותן לראש המיטה הייתי בטח מתפתה לשוב ולגעת בו בזמן שינק לפיו בכוח את פטמתי השנייה.

"לא ענית לשאלה שלי, כשאני שואל אני מצפה שתענה מיד." אמר בחומרה אחרי שגמר להעניש אותי, ולצערי הרפה מפרקי ידי.

"אהה... סליחה. שכחתי מה הייתה השאלה."

"דוד." הוא שב ואמר בקול חמור ואחז באשכי, מועך אותם בידו הגדולה והחזקה. "תתרכז בבקשה."

הרגשתי שמגע ידו מבעיר את מרכז גופי, איך אפשר להתרכז ככה? "אני לא אוהב שקוראים לי דוד בטון כזה." התפנקתי.

"איזה טון?"

"כמו של מורה לתנ"ך, כמו של אימא שלי."

"אז איך אתה אוהב שקוראים לך?"

"אבא תמיד קרא לי דודינק'ה."

"ועכשיו הוא כבר לא קורא לך ככה?"

"הוא מת כשהייתי בן שלוש עשרה וחצי ומאז אצל אימא אני 'דוד'." חיקיתי בהפרזה את הטון הנוזף שלה, "ואצל החבר'ה אני סתם דודו."

"ואתה רוצה להיות שוב דודינק'ה?" ידו הרפתה מאשכי והחליקה על לחי בליטוף. חשתי שהוא מקרב את פניו אל פני. חשתי את חום גופו וריחו הטוב אפף אותי.

"כן." לחשתי ושוב נפקחו עיני, הביטו היישר בעיניו ושוב נעצמו.

הוא נאנח "מה אני עושה אתך דוד?" שאל מנסה להיות רציני, אבל שמעתי במעמקי חזהו גרגור של צחוק שהוא ניסה לכבוש.

"מה שתרצה." עניתי בפשטות, תעשה מה שאתה רוצה, אבל מאז שהייתי אתך אני לא יכול עם אף אחד אחר."

"אז מה יהיה? זו העבודה שלך, לא?"

"כבר לא."

"ואיך תרוויח כסף? אתה סטודנט, נכון? מה אתה לומד?"

"היסטוריה ופילוסופיה."

הפעם הוא צחק בקול רם ושוב פקחתי את עיני ואהבתי את הדרך שבה הצטמצמו עיניו כשצחק ואיך היטלטלו כתפיו בקצב הצחוק.

"מה מצחיק כל כך?" העמדתי פנים שאני מתרעם ושבתי לעצום את עיני.

"בחרתי בשני המקצועות הכי פחות פרקטיים שאפשר להעלות על הדעת. יש לי הרגשה שאימא שלך לא אוהבת את זה."

"נכון, היא לא. לא קיבלתי ממנה גרוש מאז שהתחלתי ללמוד. למה לדעתך אני עובד אצל זיגי?"

"יש עוד עבודות."

"אני יודע, מחר אני אתחיל לחפש."

"והכול בגללי?"

לקחתי את הזמן שלי לפני שעניתי לו – זה באמת בגללו או בגללי? ואולי זה בגלל שמאז שפגשתי בו אני לא צריך יותר לשבת על כפות ידי כדי לשמור על ציפורני? איתו אני חש חי באמת הבנתי פתאום, קולט בהארה פתאומית שנופלת על בן אדם אולי פעם בחיים שלא הייתי מאושר באמת מאז ש... מאז ש... כן, מאז שאבא מת לי ככה פתאום ועזב אותי להתמודד לבד עם העולם.

"נו דודינק'ה, אני מחכה לתשובה." סנט בי קולו.

"יש לי המון תשובות, אני עוד לא יודע מי מהן נכונה. תגיד, אתה לא מתכוון להעניש אותי שוב?"

"אהה... זה מצא חן בעיניך? פרחח קטן שכמוך."

"מי קטן? אני עוד מעט בן עשרים וחמש."

"אתה נראה בקושי בן עשרים."

"ובן כמה אתה?"

"בן כמה אתה חושב?"

שוב פקחתי את עיניי והבטתי בו הבט היטב. "בערך ארבעים אני חושב, איך קוראים לך?"

"החברים שלי קוראים לי דייב." הוא אמר ובתנועה זריזה אחת הפך אותי על בטני, אוחז את פרקי ידי צמודים יחד מאחורי גבי.

"מי ששם זין על מה שאני אומר יחטוף זין." הודיע לי.

"וזה אמור להיות עונש?" גיחכתי בחוצפה.

הוא שתק שנייה, ואז אמר לי לקפל את ברכי ולהבליט את התחת, וכשעשיתי את זה סטר כמה סטירות חזקות על כל אחד מפלחי ישבני. חום צורב ונעים בצורה שאין לתארה הציף את כולי, מתפשט באדוות ממרכז גופי עד לקצותיו. חשתי חי וער כמו שלא הרגשתי מאז ילדותי. עמד לי בטירוף ורעדתי כולי, וכשהוא שיקע את לשונו בתחת שלי - עד היום אני מסמיק כשאני נזכר בכך - פשוט גמרתי.

לא היה לי קונדום והזרע שלי ניתז על בטני ועל הסדין, החדר התמלא בריח אופייני של זרע ודייב חש בכך ופרץ בצחוק, שואל אותי בלגלוג קל אם אני בטוח שכבר מלאו לי שש עשרה. מעצמת העלבון וההפתעה פרצתי פתאום בבכי שגרם לי לחוש מבויש עוד יותר, מה שהגביר את עוצמת הבכי.

דייב הפסיק לצחוק. "אתה בסדר דודינק'ה?" שאל בדאגה.

לא, לא הייתי בסדר. התביישתי והייתי נבוך ואומלל ויחד עם זאת מאושר מאוד. מרוב בושה ובלבול קמתי וברחתי למקלחת.

הוא הלך אחרי, מצא אותי עומד ובוכה כמו ילד לתוך המגבת הלבנה של המלון וחיבק אותי מאחור. "נו, די ילד, מספיק. לא קרה כלום, סתם צחקתי אתך. מספיק לבכות." ניחם אותי בעדינות.

הסתובבתי וכרכתי את ידי סביב מותניו, מניח את ראשי על כתפו. הוא היה בדיוק בגובה המתאים לכך, מעט גבוה ממני, אבל לא יותר מידי. לרגע היסס, מופתע קצת, ואז עטף אותי בחיבוק חם. התמוססתי לתוך החיבוק שלו, חש שסוף סוף דודינק'ה הגיע הביתה.