1. התבגרות מאוחרת
רק אחרי שהכול נגמר וסיימנו סוף סוף את
הטקס המטופש ברבנות היא נרגעה וחזרה לדבר איתי. זה לא שהיא סלחה לי לגמרי, עדיין
לא, אבל ברגע שהיא הפכה להיות רשמית לגרושתי החוקית הכעס הנורא, ההתמרמרות ותחושת
העוול שכחו והתחלפו בעצב נוסטלגי.
אחרי שעזבתי סופית היא חזרה להיות האדם
הנעים המעשי וההגיוני שהתחתנתי איתו ויכולנו שוב לדבר. כמה ימים אחרי הגט נפגשנו
לארוחה טעימה מעשה ידיה - היא תמיד הייתה בשלנית טובה ועקרת בית מסורה - ושוחחנו
על עתיד יחסינו לאן.
"אני גר בחדר שכור אצל מישהו."
הסברתי, "הוא בחור מאוד נחמד, אבל אני אוכל להלין אצלי את הבנות רק במקרה
חירום כשממש תצטרכי לילה חופשי."
נאווה קמטה את מצחה בדאגה ואמרה שלא מוצא
חן בעיניה שגבר זר, גם אם לדעתי הוא נחמד, יסתובב סביב הבנות שלה.
"הן גם הבנות שלי נאווה. זה בסדר,
באמת, הוא הומו והוא ממש לא מזיק."
"הוא הבן זוג שלך?" חקרה נאווה
בסקרנות.
"לא, אין לי עדיין בן זוג, והוא
בדיוק נפרד מהחבר שלו שעזר לו לשלם שכר דירה ולכן... מצד שני אני לא אתפלא אם הם
יחזרו בקרוב, האקס שלו מסתובב אצלו בדירה כל הזמן." ריכלתי, דוחק בכוח לירכתי
תודעתי את המראה שנצרב רק הבוקר בזיכרוני - גופו הרחב השרירי והשעיר של שוקי צמוד
אל גופו הדק והנערי של נדב - האקס שלו שנבהל מנוכחותי וניסה לחזור אליו, ואולי
בעצם חזר? לא ידעתי, לא הבנתי מה קורה בין שני הצעירים האלו, לא הבנתי שום דבר ממה
שקרה בעולם המוזר הזה שנקלעתי אליו ברגע שעזבתי את הבית המוכר והחמים שחנק אותי
והכביד, אבל היה כל כך נוח ובטוח.
"איזה בלגאן, מה יש לך לגור עם חבורת
המתבגרים הזו?" הצטחקה נאווה.
"הם לא בדיוק מתבגרים, כולם שם בני
עשרים פלוס." מחיתי, "אבל כן, יש שם קצת בלגאנים רומנטיים, ומה שקורה
בדירה למטה זה אפילו גרוע יותר."
היא שוב נראתה מודאגת, ואני חזרתי והבטחתי
להשגיח מכל משמר על הילדות ונשבעתי לה שכולם שם בחורים עדינים, אוהבי ילדים ולא
מזיקים.
"זה כל כך לא אתה, לגור בחדר שכור
... כל מה שלא עשית כשהיית צעיר אתה עושה עכשיו." נאנחה נאווה.
צחקתי ואמרתי שאני עובר כיום את גיל
ההתבגרות בפעם השנייה והפעם במהדורה הומואית. לעבור את גיל ההתבגרות כשאתה בן כמעט
ארבעים זה לא מצחיק, בעיקר אם אתה הומו, אבל אז עוד לא ידעתי את זה ולכן צחקתי.
נאווה העירה שהיא מקווה שהפעם איהנה יותר
מאשר בפעם הראשונה שהייתה די דפוקה. לא התווכחתי איתה, היא הייתה איתי שם בפעם
הראשונה והיא ידעה בדיוק על מה היא מדברת.
ההתבגרות הראשונה שלי הייתה קשה ומדכאת,
גם בגלל נסיבות חיי וגם כי דחקתי את ההומו שבי ורמסתי אותו עד דק בתקווה שהוא
יגווע וימות במרתפי תת התודעה שלי.
הוא נשאר שם, חבוי אומלל, שבוי בצינוק
במשך כמעט עשרים שנה עד שיום אחד נמאס לו והוא פרץ לו דרך מהמרתף האפל בו היה כבול
כל השנים התיישב ליד המחשב, הכריז הנני כאן! ומיד התחבר לצ'אט ולפורומים, פתח
כרטיס באטרף והתחיל לדחוק את רגלי חזי הסטרייט, הבעל הנאמן והאב המסור.
נאווה לא טיפשה, בחושיה הדקים, באינסטינקטים
הנשיים שלה היא חשה מיד שמשהו אצלי לא בסדר, הרגישה בזה עוד לפני, ומהר מאוד תפסה
שזה לא סתם חוסר מנוחה של גבר בתחילת גיל העמידה שמחפש גיוון, זה הרבה יותר מזה.
ברוב טיפשותי לא הסוויתי את עקבותיי, אפשר
להגיד שכמעט רציתי להיתפס, ואכן נתפסתי. ההיסטוריה של המחשב שלא טרחתי למחוק אמרה
במקומי את מה שלא העזתי לבטא עד אז אפילו ביני לבין עצמי - אני נמשך לגברים, אני
מעדיף אותם, אני לא סתם עוד בעל בוגד ומשועמם שמחפש צעירות סקסיות יותר מאשתו, אני
רוצה להיות עם גבר.
אני ונאווה יחד המון שנים. נפגשנו כשהיא
הייתה בת ארבע עשרה ואני בן שש עשרה. לא מוותרים כל כך מהר על קשר כל כך ארוך
שהניב שתי ילדות מוצלחות, בית שהמשכנתא עליו כמעט שולמה, שתי מכוניות פרטיות יד
שנייה, וקשר ידידות נוח, חמים ומוצלח עם המשפחה המרוקאית הענקית והחמה שלה שקיבלה
אותי לחיקה העוטף בלי הסתייגויות למרות שאני מרוקאי רק למחצה.
הצד השני, אוי לאותה בושה, הוא רומני חסר
מזל שנפטר עוד לפני שנולדתי, משאיר אותי לגדול עם אימא ענייה וקשת יום שנאבקה כל
חייה לפרנס אותנו בכבוד ומעולם לא נישאה בשנית.
אימא המסכנה, יום נישואי היה היום המאושר
בחייה ואת נכדותיה אהבה בכל ליבה התמים והפשוט. כל ביקור שלהן בדירתה הקטנה מאיר
את יומה. אני ומשפחתי נותנים טעם לחייה ובגללה ובגלל חמשת האחים והאחיות של נאווה
והוריה טובי הלב ורחבי היד שאימצו אותי למשפחתם בשמחה, ניסינו שנינו להמשיך עוד
קצת ובמשך שנה שלמה נאבקנו כדי להחזיק את הנישואים שלנו בחיים.
הלכנו ליועץ נישואים, יצאנו לחופשה
רומנטית, הקדשנו זמן זה לזה, דיברנו, הלכנו למסעדות ולסרטים, התאמצנו להפיח חיים
בגופה מתה עד שיום נורא אחד כשישבנו במסעדה התנפלה עלי נאווה בזעם והאשימה אותי
שאני מביט במלצר יפה התואר ולא בה.
סוף סוף פרצה מריבה ענקית שנמשכה חודש שלם
ובמהלכה היא צעקה ובכתה, התמרמרה וקוננה על עשרים השנים הטובות בחייה שבזבזה עלי,
ולא נרגעה עד שסיפרה לכולם, כולל לאימא שלי, מה בדיוק לא בסדר אצלי ומי האשם
האמיתי בגירושין.
אחרי זה כבר לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב
את הבית ולפתוח בהליכי גירושין. היה לי מזל עצום למצוא באתרעה כל כך קצרה את החדר
בדירה של שוקי שגם הוא חשב שיש לו מזל גדול למצוא מישהו שיעזור לו לשלם שכר דירה אחרי
הסתלקותו של החבר שלו.
אמרתי לו מיד שזה סידור זמני של כמה
חודשים ושאני לא מתכנן להישאר אצלו זמן רב כי אני צריך מקום גדול יותר בשביל הבנות
שלי כשיבואו לבקר, ובכלל אולי אני עוד אחזור לחיות עם אשתי.
שוקי חייך ואמר שמתאים לו כי כמו שהוא
מכיר את האקס שלו ... ואז שאל אם מפריע לו שהוא הומו.
עשיתי לא עם הראש, סוקר אותו בפליאה. הוא
נראה סתם בחור רגיל, לא מטופח במיוחד וחף מכל שמץ של גינונים נשיים, בחיים לא
הייתי מנחש שהוא ... ואז נכנס אורי, השכן מלמטה, לבקש כוס קפה. הוא סקר אותי מכף
רגל ועד ראש ודיבר באינטונציה הומואית כל כך ברורה עד שהסמקתי, וכשהבחנתי
שציפורניו צבועות בורוד ושרגליו החשופות במכנסים קצרים והדוקים חלקות משערות
התחלתי לחוש כל כך לא נוח עד שהתחשק לי לברוח משם.
ראיתי שאורי ושוקי מחליפים מבטים מעל
לראשי והיה לי רושם לא נעים שאני מצחיק אותם, ולכן דחפתי מהר לידיו של שוקי מעטפה
עם דמי קדימה, חתמתי בחיפזון על זיכרון הדברים וברחתי, ורק כשהתיישבתי במכוניתי
שמתי לב שאני מחייך חיוך ניצחון. סוף סוף הגעתי למקום הנכון חשבתי בשמחה.
האושר הזה התחלף מהר מאוד בעצב גדול, אבל אף
פעם לא אשכח את השמחה שחשתי כשהתחלתי את גיל ההתבגרות השני שלי.
2. לא מתאים
בשבועות שבאו אחר כך התחלפו מצבי רוחי במהירות
מסחררת. רגע אחד עלצתי משמחה על שחרורי מחיי זיוף והסתרה ובמשנהו שקעתי בעצב על כל
מה שאבד לי.
יכולתי לקום בבוקר מחייך ומאושר אחרי לילה
של חלומות רטובים - עצם הידיעה שבחדר הסמוך ישנים שני גברים מאוהבים (ודי קולניים)
חרמנה אותי קשות – לאכול בתיאבון ארוחת בוקר בריאה של לחם חי וקוטג' דיאטטי (הייתי
נחוש להתחטב ולפסל קוביות בבטני) לנסוע באופנים לעבודה, להרגיש צעיר ובכושר,
ופתאום, בלי אזהרה, להיתקף בחרדה עמוקה בגלל המהומה שהטלתי בחיי, בחיי בנותיי
הצעירות ובחייה של נאווה שהייתה שותפתי וידידתי הטובה במשך שנים כה רבות.
למזלי שמרתי על מקום עבודתי שהיה לא רק
מקור פרנסה אלא גם גורם מייצב שהעניק לי מסגרת ואילץ אותי לשמור על סדר יום קבוע
פחות או יותר.
התקפי החרדה היו חולפים אחרי שהייתי מחליט
להתקשר בערב לנאווה ולבקש ממנה שנבטל הכול ונחזור לחיות יחד כמו שעשינו במשך עשרים
השנה האחרונות, אבל בדרך הביתה הייתי עוצר בחדר הכושר לאימון קצר, מתקלח במקלחות
המשותפות, רואה בחורים יפים וחטובים ערומים למחצה, גונב הצצות בישבנים ערומים,
ואולי אפילו זוכה לשמץ חיוך ממישהו, ושוב נעשה חרמן נורא ושוכח את נאווה.
בבית הייתי מוצא את אורי ושרון - החבר
הנוכחי שלו - קטין חצוף, כחול עיניים עם פה מלוכלך, יושבים ומשתכרים באמצע הסלון
של שוקי, מספרים בדיחות, משמיעים מוזיקה קופצנית, ואז נדב היה נכנס, סקסי להפליא
במדי הדקרון המוקפדים שלו ... אחרי כמה דקות במחיצתם רעיון החזרה לחיי משפחה
מהוגנים עם נאווה והבנות נראה לי רחוק מאוד ובהחלט לא מתאים לי.
לא מתאים היה הביטוי הראשון שלמדתי מהחבורה
הזו שכל כך השתוקקתי להצטרף אליה. אחר כך, אחרי שהם הכירו אותי כבר יותר טוב הם הרגישו
חופשיים להוסיף את הביטוי ויאז'ה וגם הסבירו לי בדיוק מה פירושו.
"אבל אני עוד לא בן ארבעים."
מחיתי כשהם קראו לי ויאז'ה, "גם אני רוצה לבלות ולרקוד וליהנות."
הם צחקו, לא ברשעות, בחביבות וקצת ברחמים,
ולמרות שזה היה לא כל כך מתאים הסכימו לקחת אותי איתם לרקוד ולבלות, אבל אז הייתי
שותה יותר מידי, מאבד את המעצורים ומנסה תוך כדי ריקוד לגעת ולחבק צעירים יפים
שנרתעו ממני בהבעות פנים זועפות.
הפדיחות שעשיתי בסוף השבוע הראשון שבו
יצאתי לבילוי זיכו אותי בלעג מצד הצעירים ואחרי שחזרתי על אותן בושות שוב ושוב תפס
אותי יום אחד שוקי שהיה הבוגר בחבורה והכי נחמד וסבלני כלפי ונתן לי נאום חינוכי.
"חזי, אתה לא יכול, סתם ככה, להתחיל
לגעת ולחבק כל אחד שמוצא חן בעיניך." הסביר לי בעדינות אחרי מסיבה אחת שבה
עשיתי בושות איומות. הייתי נורא שיכור ובלעתי כדור ורוד עם ציור של סמיילי ואחר כך
ניסיתי להתחיל עם כל מה שזז, כולל החבר הפרטי שלו שפשוט צחק ממני, דחף אותי, אמר
לי - ארצה קשישון – והסתלק.
"אבל כולם נוגעים בכולם. למה אני לא?"
"זה רק נדמה לך." ביאר לי שוקי
באורך רוח, "זה נראה כמו בלגן של התחרמנות כללית, אבל זה לא. יש כללים וחוקים,
יש שרשרת מזון ואתה חזי נמצא בתחתיתה."
"אבל .... אבל למה? מה רע בי? אתה
צעיר ממני רק בכמה שנים וכולם נמרחים עליך. למה הם לא רוצים אותי? אני בחור נחמד,
אני רגיש וספונטאני ועובד בעבודה טובה, ונורא נורא רוצה...." נחנקתי מעלבון
ועצב.
זה לא היה אמור להיות ככה, בכלל לא ככה.
"תקשיב יחזקאל ותקשיב לי טוב."
הושיב אותי שוקי על הספה והתיישב לצידי, רציני מאוד. "כל מה שאמרת נכון לגמרי,
אבל לא שווה כלום. אצל בחורות זה שאתה נחמד ורגיש ויש לך עבודה מסודרת שווה המון
ומחפה על זה שאתה נראה כמו פקיד שומה, אבל כאן אין בחורות, פה יש רק גברים ומה
שמעניין אותם זה הריבועים שיש לך בבטן ואורך הזין שלך, מה האורך שלו דרך אגב? לא
חשוב. אל תגיד לי, אני לא רוצה לדעת, אבל מה שהוא לא יהיה אם שואלים אותך תוסיף
עוד כמה ס"מ ליתר בטחון ועוד דבר חזי."
"מה?" שאלתי בשפלות רוח. פקיד
שומה, איזה פדיחה.
"שלא תעז לגעת בחבר שלי, לא אכפת לי
כמה אתה שיכור וחרמן, תוריד ממנו את הידיים, וגם מהחבר של אורי, ברור?"
"ברור." אמרתי, משפיל עיניים
במבוכה. מעולם לא הייתי קרוב כל כך להתקשר לנאווה ולהתחנן שתיקח אותי חזרה, אבל
שוקי טרם סיים, "אתה צודק שאני צעיר ממך רק בשמונה שנים חזי, אבל תסתכל עלי
ותסתכל עליך, אני שומר על כושר, אני משקיע בבגדים ובמראה שלי, והכי חשוב, אני לא
נוגע במי שלא מעוניין בי. קודם אני מסתכל על הבן אדם, בודק אותו, יוצר איתו קשר
עין ורק אם הוא מחייך אלי ואני מרגיש שהוא רוצה אותי אני ממשיך."
"אבל יש לך חבר." הזדעזעתי.
שוקי נענע את ראשו בעצב, "אתה ממש לא
מבין כלום." אמר נוגות.
"אני מנסה להבין. תגיד, לנדב לא אכפת
שאתה גם עם אחרים?"
"לא. לי ולנדב יש סידור." אמר
שוקי קצרות.
"חשבתי שאתה אוהב אותו." ניסיתי
להבין.
"בטח שכן, והוא אותי. מה זה שייך
לזיונים? אתה חושב שהוא מסתפק רק בי? אני אוהב אותו, למה שאני אעשה לו דבר כזה?"
"איזה דבר?" התפלאתי.
"יחזקאל, הוא בן עשרים ושתים בסך
הכול. התחיל לזיין רק לפני שנתיים ופגש אותי רק לפני חצי שנה. התאהבנו מיד, אבל
אני לא יכול לדרוש ממנו שהוא לא יזיין יותר אף אחד חוץ ממני, זה לא לעניין, וגם
אני, למרות שאני מאוד אוהב אותו, נדלק לפעמים על גבר אחר, ויש לי גם כמה אקסים
שאני אוהב לבלות אתם מידי פעם. אני חי איתו, ישן איתו, אוהב אותו מאוד, אני מוכן
למות בשבילו, אבל לא לחיות כמו נזיר. מה זה ייתן לו? או לי?"
בהיתי בו המום והוא צחק, "יש לך עוד
הרבה ללמוד חזי, הבעיה שאתה עוד לא מבין מה זה אומר להיות הומו."
"אולי, אבל ... אבל.... אם אני אתאהב
במשהו אני לא ארצה שהוא יהיה עם אף אחד אחר חוץ ממני."
"הקטע של מונוגמיות יכול לעבוד עם
נשים, אולי, וגם זה רק אם יש להן ילדים קטנים שמעייפים אותן ומוציאים להן את החשק,
אבל אצל גברים זה אחרת."
"מה, אין זוגות הומואים שחיים רק אחד
עם השני?"
הוא צחק. "אולי, אבל אני לא פגשתי
אותם."
"אז למה אסור לי ... למה אמרת לי לא
לגעת בנדב?"
"כי זה לא מתאים חזי, מה יש לך מנדב
ומהילדון של אורי? למה אתה לא הולך על גברים בגיל שלך? הילדים חמודים, אבל על מה יש
לך לדבר איתם אחרי הזיון?"
"הייתי נשוי חמש עשרה שנים שוקי,
דיברתי מספיק, אני רוצה לזיין."
"ודווקא ילדונים כאלו?"
"כן, דווקא. אני אוהב בחורים צעירים,
הם מחרמנים אותי. אני יודע שיש צעירים שאוהבים גברים מבוגרים שוקי, איפה אפשר
לפגוש אותם?"
"במכוני ליווי. הם יאהבו אותך עד שהכסף
שלך ייגמר." ענה שוקי ביובש.
"יכול להיות שעשיתי טעות שעזבתי את
אשתי."
"בטח שכן. מה היה דחוף לך לעזוב אישה
וילדות ובית מסודר? אשתך כל כך גרועה?"
"ממש לא. היא אישה נהדרת, אימא נפלאה,
מבשלת טוב, עקרת בית חרוצה ובן אדם מקסים."
"אז למה נפרדת ממנה? בגלל הסקס? לא
עמד לך אתה יותר?"
לפליאתי לא חשתי נבוך מהשאלות החטטניות
שלו, הוא היה כל כך ענייני ורגוע בקשר לסקס עד שנדבקתי מהגישה השלווה שלו והסברתי בלי
גמגומים שדווקא לא סבלתי מהסקס עם נאווה. הוא היה בסדר, אבל התדירות פחתה מאוד עם
השנים והיא קצת התלוננה לאחרונה.
"בשביל זה המציאו את הוויאגרה."
אמר שוקי, "כדי שתוכל לתת לאשתך את מה שמגיע לה."
"ומה עם מה שמגיע לי?" מחיתי, "אני
אוהב את נאווה, היא אימא של הבנות שלי וחברה טובה שלי, אבל אני לא רוצה סקס איתה,
אני רוצה גברים."
"ובגלל זה עזבת אותה? כי בא לך לזיין
בחורים? מה הפריע לך לבגוד בה מהצד כמו שכולם בוגדים בנשים שלהם?"
"אני לא רוצה לבגוד, נמאס לי לחיות
בשקר." הסברתי.
שוקי צחק. "אתה מדבר כמו ילד חזי. זה
מצחיק, בן אדם בגילך מתנהג כמו מתבגר רומנטי."
"ונראה כמו פקיד שומה." הוספתי
במרירות.
"מה, נעלבת?" הוא גיחך, "עדיף
שתשמע את האמת ממני ולא מקוקיצות עם פה מטונף."
"אני עושה דיאטה והתעמלות. קניתי
ג'ינס ונעלי התעמלות, אני הולך כל יום כמעט למכון כושר, נוסע באופנים לעבודה, אוכל
רק אוכל בריא, בלי חטיפים וממתקים. ירדתי כבר חמש ק"ג." התפארתי.
"כל הכבוד לך חזי." עודד אותי
שוקי, "אבל האמת היא שכמה שתתאמץ לא תיראה כמו שרירן חטוב. זה לא רק עניין של
מאמץ אלא גם של גנים ואתה ... טוב..." הוא נאנח שוב והגופייה שלו התהדקה
לחזהו, מבליטה את שריריו המפותחים. גם כשהייתי חייל צעיר ורזה מעולם לא נראיתי כך.
לעומת שוקי נראיתי כמו סופגנייה עגלגלת, וכשאמרתי לו את זה הוא פרץ בצחוק וכרך יד
מנחמת סביב כתפי.
"למזלך יש בעולם המון גברים שאוהבים
דובים." אמר, מגלה לי לראשונה שאני בעצם דוב.
"אני לא רוצה להיות דוב." מחיתי.
"תראה חזי, זה המצב, אתה יכול להילחם
בטבע ובעצמך, להשקיע בזה המון זמן כסף ומאמצים ולהיכשל, או לקבל את עצמך כמו שאתה
ולהפיק את המקסימום ממה שיש, והכי חשוב, להשלים בכבוד עם איך שאתה נראה כי אין דבר
יותר פתטי מגבר שמנסה להתאמץ ולהיות משהו שהוא לא, ואתה יחזקאל ליפשיץ, דוב קלאסי,
זהו."
"אז מה אתה מציע לי לעשות?"
שאלתי בנמיכות רוח.
"קודם כל לגלח את הראש. זה הדבר
היחיד שאפשר לעשות עם שארית הפליטה שצומחת לך על הפדחת. שנית, להפסיק להתיש את
עצמך ביותר מידי התעמלות אחרת תהרוס לעצמך את הברכיים והגב. בחורים צעירים ויפים
באים והולכים, אבל יש לך רק שתי ברכיים ועמוד שדרה אחד. אם תהרוס אותם הלך עליך, חבל."
"אז מה, להפסיק עם החדר כושר?"
"לא להפסיק, אמרתי להפסיק? תמשיך, אבל
לא להגזים, שלוש פעמים בשבוע מספיק. קצת אופנים, קצת הליכה ברגל, ובלי לאכול סתם
שטויות. דיאטה והתעמלות זה טוב לגזרה וללחץ דם ויוסיף לך בריאות, אבל לא כדאי
להגזים בשום דבר, ואם מדברים על הגזמות, תפסיק לדחוס את עצמך לג'ינס הדוק, אתה
נראה בו כמו נקניקיה. תלבש בגדים נוחים שיתאימו לגיל שלך. אתה מבוגר מידי בשביל
להפוך לאוחצ'ה, זה לא מתאים לך, ועוד משהו..."
"מה עוד?" נאנחתי, מדוכא ומושפל
עד עפר.
"אל תשתכר יותר, ותתרחק מסמים. כוסית
פה ושם, אולי קצת בירה, לא יותר. אתה לא יודע להתמודד עם אלכוהול, כשאתה שיכור אתה
עושה מעצמך צחוק ונטפל לצעירים שרואים בך דוד מצחיק. אני יודע שאני נשמע אכזרי חזי,
אבל אני מנסה לעזור לך. במסיבות כולם נראים נחמדים ומחייכים, אבל העולם הזה הוא
עולם אכזרי מאוד שמעריץ יופי ונעורים, ואתה לא הגעת אליו בזמן טוב. לצאת בגילך מהארון
לא היה רעיון כל כך חכם."
"כן, את זה כבר הצלחתי להבין, אבל
אני לא יכול לחזור חזרה שוקי, אין לך מושג איך זה לחיות בשקר ולפחד כל הזמן שיגלו
אותך, וחוץ מזה עכשיו כבר כולם יודעים כי נאווה ספרה להם שאני הומו. אני לא יכול
לחזור, אין מצב."
"תמיד אפשר לחזור, היא יכולה להגיד
שהלכת לאיזה רב שסידר לך את הראש או משהו." גיחך שוקי.
חשבתי על זה כמה דקות. זה היה פתרון לא רע,
והם היו מאמינים לה, כל משפחתה הייתה דתית, חלקם מסורתיים וחלקם ממש דתיים. גם
אימא שלי הפכה להיות יותר ויותר דתית עם הזמן. אם הייתי אומר שהלכתי לרב שהפך אותי
חזרה לסטרייט הם היו מאמינים ושמחים בשמחתי, אבל האם אני מסוגל לזה?
לא. לא יכול ולא רוצה.
"זה אפשרי שוקי, אבל אני לא רוצה.
חייתי בשקר יותר מידי שנים. גם אם אני לא אזכה בחיים להזדיין עם גבר אני לא רוצה."
"מה, בחיים לא עשית סקס עם גבר?"
נדהם שוקי.
"לא, אני ... עם גבר לא יצא לי.
ראיתי כמובן תמונות וסרטים, וגם אותך ואת נדב, אבל אני ... לא הסתדר לי."
"אני מבין." אמר שוקי בהבעה
מהורהרת, "טוב, קדימה. תתפשט."
"למה?" הופתעתי, וגם קצת נבהלתי.
"כי ככה יהיה לי נוח יותר לגלח לך את
הראש וגם, אם תרצה, למדוד לך את הזין. אתה רוצה?"
הנהנתי, נבוך ומרוגש, התפשטתי ונגררתי
אחריו למקלחת בתחתוני בלבד.
"תוריד אותם." פקד עלי שוקי, "תזרוק
אותם לפח ואל תשכח לצרף אליהם את כל מה שיש לך בארון שדומה להם. לא, יותר טוב
שתשמור אותם לניגוב האוטו וצחצוח החלונות, בכל זאת, 100% כותנה."
"אבל מה רע בהם? הם נוחים מאוד."
"הם נראים כמו משהו שלבש סבא
שלי."
"אז מה, לקנות טנגה?"
הוא סקר את גופי הערום ונד לשלילה. "לא,
טנגה זה לא אתה חזי, אתה צריך משהו קצת יותר מודרני, אבל בכל זאת קלאסי. רק תקפיד להתרחק
מתחתוני סבא אליעזר שמשך בגזר. בסדר?"
הנהנתי, סמוק ממבוכה בעוד שוקי ממשיך
להביט בי במבט בוחן. הצצתי בראי הגדול שתלה על הדלת והיה עלי להודות שבאמת נראיתי
קצת כמו דוב. שיער שחור ומתולתל כיסה את חזי ובטני וגופי שרזה קצת אחרי מסכת
העינויים שהעברתי אותו עדיין היה מלא למדי ו... פתאום קלטתי שהזין שלי מתעלם
מהמעמד המביך ומתחיל להזדקף לאיטו.
מבטו של שוקי הלך והתמקד בו בעוד חיוך
עולה על פניו, "חזי? איזה הפתעה נעימה." קרא, ומיד הוציא מארון התרופות
סרט מדידה קטן ודק, כרע על ברכיו לפני ומדד את הזין שלי מבסיסו ועד קצהו.
"שבע עשרה ו... כמעט שמונה עשרה
ס"מ." אמר בשביעות רצון וחייך אלי, "עם זין כזה אני מקווה שאתה
אקטיבי."
"אני לא יודע." הודיתי, "אני
רוצה לנסות הכול." הוספתי בביישנות וקיוויתי שהוא ימשיך לגעת בי. המגע שלו
נעם לי מאוד למרות שזה היה רק שוקי שחיבבתי, אבל לא נמשכתי אליו כלל. הוא דמה לי
יותר מידי, גם הוא היה שעיר - פחות ממני, אבל בכל זאת - ובהחלט מבוגר מידי לטעמי.
מה שבאמת רציתי זה בחור צעיר, חלק ויפה תואר ש...
שוקי התפשט עד לתחתוניו, הושיב אותי על
שרפרף פלסטיק, כיסה את פדחתי בקצף גילוח, גילח אותי בעדינות ובקפדנות, ואחר כך שטף
אותי מתחת לטוש. ברגע שהוא התחיל לסבן אותי הזין שלי שכבר נרגע שב ונעמד.
"שוקי, בבקשה, אתה מוכן ... אני נורא
רוצה ... "
"מה? מה בדיוק אתה רוצה?" הצטחק
שוקי בעודו מעביר ידיים מסובנות על גבי וישבני.
"ש... ש.... אני רוצה לנסות."
"ואתה רוצה שזה יהיה איתי דווקא?"
התפלא שוקי וידו הגדולה והמחוספסת החלה להחליק בעדינות על אברי הזקוף.
"כן, בבקשה." לחשתי, "אבל נכון
שתפסיק אם זה יכאב?"
"כן. רק רגע, קונדום. אף פעם אל
תוותר על קונדום חזי, תבטיח לי."
"בסדר." הבטחתי.
שוקי קיים את הבטחתו והיה עדין מאוד, זהיר
מאוד, סבלני מאוד, ובכלל לא כעס כשגמרתי בכף ידו הרבה לפניו, ואחר כך בכיתי קצת.
הוא הוליך אותי למיטה שלי, נשכב לצידי והתחכך בעכוזי כשהוא מפזר נשיקות על עורפי
וכתפי עד שגמר בין פלחי ישבני.
אחר כך התרחצנו שוב ועמדנו יחד מול הראי,
בוחנים את ראשי המגולח.
"זה באמת נראה טוב יותר." אמרתי
וחייכתי אליו. הייתי מאושר ונינוח והשתוקקתי להתרפק עליו למרות שידעתי שזה אסור
ולא בא בחשבון. מה שקרה זה עתה ביני לבינו היה רק זיון, חיבוקים נחשבו בלי ספק למשהו
לא מתאים למעמד.
"אני חושב שאתה צריך עגיל." פסק
שוקי, "משהו קטן וגברי, רק חישוק זהב חלק ופשוט אחד."
"באמת?" התפלאתי, מנסה לדמיין
את עצמי עם עגיל, "אבל צריך לעשות חור באוזן."
"כן, ואני יודע בדיוק לאן אתה צריך
ללכת כדי שיעשו לך את זה מהר ונקי, ולא כואב. הנה, יש לי פה את כרטיס הביקור שלהם."
הושיט לי כרטיס ביקור עם ציור צבעוני של חד קרן.
"תודה שוקי." אמרתי ונישקתי על
לחיו, ואחר כך ביקשתי סליחה.
"שטויות." הוא אמר, "זה
בסדר, אבל חזי..."
"אני יודע, אני יודע, זה רק סקס וזה
לא מתאים." חיבקתי אותו בכל זאת, ואז נפתחה הדלת ונדב צעק – "שוקי, איפה
אתה? הגעתי הביתה!" ואני הנחתי לשוקי וברחתי לחדר שלי ונשארתי בו עד למחרת
בבוקר למרות שהם קראו לי לבוא לאכול אתם ארוחת ערב.
3. גם לי מגיע
למחרת בבוקר נדהמתי מול הפרצוף הלא מוכר
שהביט בי בראי. בלי שערות נראיתי כל כך שונה. הייתי אני, אבל בכל זאת אחר, גברי
יותר, או אולי נועז יותר, או....
נדב דפק בדלת בקוצר רוח ושאל אם טבעתי.
אוף! איך אפשר ככה, רק עם מקלחת אחת? בבית
היו לנו שירותי הורים ונאווה והבנות ידעו שאסור להפריע לי בבקרים. הייתי קם לאט,
לוקח את הזמן בעוד היא מארגנת את הבנות, מכינה קפה וארוחת בוקר ומשאירה לי זמן
פנוי לעצמי. ברגעים כאלו התגעגעתי מאוד הביתה, הדירה הזו שאני מחלק עם שוקי והחבר
שלו ומי יודע עוד כמה גברים שבאים והולכים היא לא בית, והיא אף פעם לא תהיה.
אני צריך להפסיק להסס, או שאני חוזר הביתה
לנאווה או שאני שוכר דירה לעצמי, דירה שתהיה רק שלי ושיהיה בה חדר שינה נוסף לבנות
כשיבואו לבקר. הגיע הזמן שתחליט לאן מועדות פניך חזי הודעתי לעצמי. בבואתי החזירה
לי מבט תקיף ורציני של גבר שלא סובל שטויות ובלבולי מוח והסכימה איתי לגמרי.
אחרי שהתלבשתי נכנסתי למטבח ותפסתי את
השור בקרניו, "מה קורה אתך נדב, אתה ושוקי ביחד או לא?" פניתי לנדב ששתה
קפה בעמידה ליד השיש.
"חזי, בחייך." גנח שוקי.
"מה בחיי? אם אני לא אשאל איך אני
אדע?"
הם החליפו מבטים. "כן, אנחנו
ביחד." החליט שוקי ונדב חייך באושר, הפריח לו נשיקה ונסע לבסיס.
"זאת אומרת שאתה כבר לא צריך את שכר
הדירה שלי והגיע הזמן שאשכור לי דירה משלי." הסקתי את המסקנה המתבקשת.
"או שתחזור לאשתך."
"כן, גם זו אופציה." נאלצתי
להודות בחוסר רצון, ועוד באותו יום קבעתי פגישה עם נאווה. החלטנו ללכת לאכול יחד
צהרים. הגעתי לפניה והמתנתי לה, מהרהר בתגובות של הקולגות שלי לתסרוקת החדשה שלי.
כולם שבחו אותה, ולפחות שתי בנות ובחור צעיר אחד אמרו שכן, עגיל יהלום אותי מאוד.
"שלום חזי." אמר קול מוכר שבקע
מפיה של אישה צעירה וסקסית שטופפה לעברי על נעלי עקב, מעכסת בישבן חצוף. הבטתי בה
המום, "נאווה, מה עשית לעצמך?"
"מה אני עשיתי? מה אתה עשית? נורא
רזית, והקרחת הזו... דווקא מתאים לך."
"את באמת חושבת ככה?" שאלתי
בפיזור נפש בעודי סוקר אותה בפליאה. גם היא רזתה מעט, קיצרה את שערה לתסרוקת צעירה
וקופצנית והתאפרה - מה שעשתה קודם לעיתים רחוקות מאוד - לבשה בגדים נועזים וצמודים
ותכשיטים גדולים וצבעוניים. היא נראתה שונה מאוד מהאישה השקטה והביישנית שהכרתי.
"החלטתי לרענן קצת את ההופעה
שלי." חייכה אלי נאווה ועשתה סיבוב גנדרני סביב עצמה, מניחה לי לסקור אותה
מכל הכיוונים. "מה דעתך?"
"את נראית מאוד... מאוד... אהה...
מאוד שונה."
"אני גם מרגישה שונה, הרבה יותר
צעירה וסקסית. אוהד משתגע על התסרוקת החדשה שלי."
"מי זה אוהד?" התפלאתי.
היא צחקה, השאלה שלי שימחה אותה מאוד.
"אוהד הוא החבר שלי." ענתה.
"חבר? את רצינית? מה פתאום יש לך
חבר?"
"למה לא? לא מגיע לי אחרי שהייתי
נשואה להומו כל כך הרבה שנים? אל תגיד שאתה מקנא?"
"טוב, אני לא אגיד." הזעפתי
פנים, אבל קנאתי ונאווה שהכירה אותי כל כך הרבה שנים חשה בכך והייתה מאושרת.
"מה הבנות אומרות על זה?"
"הן חושבות שאני נראית מצוין ומאוד
מחבבות את אוהד, ומה אתך, יש לך מישהו?"
"לא, נפרדנו רק לפני חודשיים. לוקח
זמן עד שמתאוששים מדבר כזה."
"שטויות, אין טעם לשקוע בדיכאון. מה
שהיה היה, יש לנו שתי בנות נהדרות וסך הכול אנחנו עוד די צעירים ויכולים להתחיל
מחדש." ניערה נאווה קווצות שיער שחור ומבריק מעל עורפה.
"חשבתי שנפרדנו לניסיון נאווה."
הערתי בקול מוכיח, מנסה לעורר בה מעט רגשות אשם. איך זה שהיא מתאוששת כל כך מהר
וכבר יש לה מישהו חדש?
"שיניתי את דעתי. עכשיו, כשאני יודעת
איך זה להיות עם גבר אמיתי אין מצב שנחזור חזי."
"למה את מתכוונת גבר אמיתי?"
כעסתי. היא ידעה לפגוע בי בדיוק במקום הכואב, והפעם זה באמת כאב.
"אתה יודע בדיוק למה אני מתכוונת,
גבר אמיתי שרואה בי אישה יפה וסקסית ורוצה להיות איתי במיטה." אמרה נאווה
בקול תקיף וחזק, מתעלמת מכך שאנחנו במסעדה הומה. "גבר שחושק בי כל הזמן ולא
עושה לי טובות." התגבר קולה עוד יותר.
"נאווה, זה פשוט לא הוגן."
מחיתי בלחש, חש מבויש וחשוף לעיני כל, "ובבקשה, תנמיכי את קולך."
"לא רוצה. אני לא מתביישת, מי שהיה
לא הוגן כל השנים היית אתה. אתה זה שצריך להתבייש, אתה משקר לי כבר עשרים שנה, ואם
לא הייתי מגלה שאתה הומו היית ממשיך לקפח אותי רק כדי שאף אחד לא ידע מי אתה באמת.
ואתה מדבר על הגינות? איך אתה לא מתבייש?"
"נאווה די, דברנו על זה כל כך הרבה
פעמים, בבקשה מספיק, אל תצעקי." התחננתי, "הסברתי לך שלא הבנתי... לא
ידעתי... רק בשנים האחרונות תפסתי מה אני באמת רוצה. אני מצטער, לא רציתי לרמות
אותך, אני יודע שנפגעת ואני באמת מצטער."
המלצר ניגש ושאל אם נרצה להזמין.
"לא, אני... אני לא מרגיש טוב, סליחה
נאווה." מלמלתי וברחתי משם. כשיצאתי ממגרש החנייה ראיתי אותה מתחנחנת אל
המלצר בעודה מזמינה לה ארוחה. היא נראתה נפלא, אני חשתי נורא. במקום לחזור לעבודה
התקשרתי לבוס, הודעתי שאני חולה ונסעתי לדירה של שוקי כדי להודיע לו שאני עוזב.
"לאן אתה עוזב בדיוק?" שאל
שוקי, בוחן אותי בדאגה, "אתה נראה קצת חיוור, הכול בסדר?"
"לא ממש. שוב רבתי עם אשתי. היא
נראית עשר שנים צעירה יותר, כולה מגונדרת ומאופרת וכבר מצאה לה מאהב, אבל עדיין
כועסת עלי." התלוננתי, בלי להבין למה המחשבה על נאווה שלי עם גבר אחר מעבירה
בי מדקרות קנאה שלא הייתה לי זכות לחוש.
"קשה להאשים אותה." חייך שוקי
וליטף את ברכי באהדה, "אז מה אתה מחפש? על איזה סוג של פתרון דיור
חשבת?"
"לא יודע, סתם דירה, משהו פה באזור,
שני חדרי שינה יספיקו לי. יש איזה אתר באינטרנט שמתעסק בהשכרת דירות?"
(שוקי עבד מהבית עם מחשב ובילה חלק גדול מזמנו כשהוא גולש באינטרנט בעבודה מסתורית
שהתקשיתי להבין למרות שגם אני עבדתי בהייטק).
"יש הרבה אתרים שמתעסקים בהשכרת
דירות." האיר לי שוקי פנים, "אבל ממש במקרה נודע לי שהדירה מתחת לדירה
שלי עומדת להתפנות בעוד כמה ימים. מעוניין?"
"איזה שאלה? בטח. עם מי אני צריך
לדבר?"
הסתבר שהיה עלי לדבר עם בעל הדירה, מכר של
שוקי ששמח מאוד להשכיר את דירתו לאדם עם עבודה קבועה בלי שיאלץ לטרוח להתעסק
בפרסום מודעות ובראיונות עם שוכרים פוטנציאלים. ההמלצה החמה שקיבלתי משוקי הספיקה
וההבטחה שלי לצבוע לבד את קירות הדירה שהדיירים הקודמים שרטו ולכלכו חתמה סופית את
העסקה.
בשבועיים שבאו אחר כך הייתי עסוק מאוד
בצביעה ושיפוצים. בעזרת אורי שהתגלה כמעצב מוכשר ובעל רעיונות מקוריים בחרתי צבעים
שונים לכל אחד מהחדרים בדירה. בחדר השינה התפרעתי לגמרי וצבעתי כל קיר בצבע אחר,
מרגיש נועז ושובב, כמעט צעיר, ואפילו מאושר פה ושם.
אחרי שעברתי דירה וסידרתי חדר שינה נחמד
לבנות - שהתלהבו ממיטת הקומות שקניתי להן - רזיתי עוד שלושה ק"ג, שבתי וגילחתי
לבד את פדחתי החלטתי שזהו, הגיע הזמן לקנות לי עגיל ולהשלים את המטמורפוזה שלי
מסטרייט להומו.
"נהדר." שמח שוקי שהיה הראשון
שסיפרתי לו על תוכניותי, "בקרוב גם תעשה קעקוע." הוסיף, וביטל בחיוך את
הודאתי המבוישת שמראה של דם גורם לי לעילפון, בעיקר אם זה דמי שלי.
"אתה מוכן לבוא איתי?" ביקשתי.
שוקי הסכים ועוד הגדיל לעשות ובדרך נכנס
איתי לכמה חנויות בגדים ובחר לי בגדים לטעמו, וככה יצא שבפעם הראשונה שראיתי את
עמנואל הייתי הדור בבגדים חדשים, שרוי במצב רוח מעולה ושופע בטחון עצמי, אחרת ספק
אם הייתי מעז להזמין את הצעיר יפה התואר הזה שרצע את אוזני לשתות איתי קפה.
נפגשנו לראשונה במכון הפירסינג והקעקועים
'החד קרן הגאה'. הדבר הראשון שראינו כשנכנסנו היה צעיר יפה תואר ודק גזרה, בהיר
עור ושער, יחף ולבוש רק במכנסי ג'ינס שוטף את הרצפה. "חכו רק רגע."
הבזיק לעברנו חיוך מסנוור, "אני כבר מסיים, אני שוטף עכשיו כי מישהו הרגיש לא
טוב והקיא ממש באמצע המכון." הוסיף הבהרה.
"אין צורך להיכנס לפרטים מנו, זה כבר
נקי תעיף מפה את הדלי." הפסיק אותו שלומי - בעל הבית של חד הקרן הגאה –
שהתברר כעוד חבר של שוקי שהכיר את כול העולם.
שלומי היה כבן חמישים, נמוך, רחב, מקועקע
בנדיבות צבעונית על חזהו זרועותיו ומי יודע איפה עוד, ואחרי שחיבק את שוקי בחום
נפנה אלי.
"אני רוצה רק עגיל אחד קטן."
אמרתי במורך, לוטש מבט מבויש בדרקון המפחיד שהיה מקועקע על חזהו השרירי והחלק
שנשקף מבעד לחולצתו הפתוחה למחצה של שלומי
"אתה בטוח שאתה לא רוצה גם איזה
קעקוע קטן?" התאכזב שלומי.
אני פוחד מדם." הודיתי, "בוא
נתחיל בעגיל ונראה מה יקרה."
"עמנואל!" צעק שלומי והצעיר
הבהיר ויפה התואר הופיע שוב, הפעם עם כפכפים וחולצה, חייך אלי בחביבות והראה לי
מגש עמוס סוגים שונים של עגילים.
"מה מוצא חן בעיניך?" שאל
בחביבות, עומד קרוב אלי עד כדי כך שיכולתי להריח את ריח שערו, ריח תינוקי נקי
ונעים.
"לא יודע." הודיתי, מביט סביבי
בסקרנות. כל הקירות היו מכוסים דוגמאות של קעקועים שחלקם נראו מסובכים ומפחידים
מאוד. בפינה אחת היו ציורים מפורטים מאוד שהדגימו איפה בדיוק אפשר לעשות פירסינג.
הציור של אבר המין הנשי המעוטר בעגילים ומנוקב במסמרים החריד אותי, וגם עגיל בזין
לא נראה לי רעיון מוצלח כל כך. החנות הזו גרמה לי סחרחורת, עמנואל נראה צעיר ותמים
מכדי לעבוד במקום הזה.
"מה דעתך על זה?" בחר למעני
עגיל פשוט וקטן עשוי זהב.
"בסדר." הסכמתי.
הוא הושיב אותי על כסא, חיטא את תנוך
אוזני הימני ואחר כך... לא יודע מה קרה בדיוק קרה אחר כך כי עצמתי את עיני
והתפללתי שלא אעשה בושות. זה כאב, אבל בגלל מנו יפה התואר התאמצתי להיות גיבור
ושתקתי.
"הנה, תסתכל." אמר מנו בגאווה
והושיט לי ראי. התנוך היה אדום ונפוח ודימם מעט. חשתי בחילה ועצמתי מהר עיניים.
מנו נחפז להצמיד צמר גפן לח מאלכוהול לאוזני, רוכן מעלי בדאגה, "אתה לא הולך
להקיא, מה?" שאל.
"לא חושב. האמת שדווקא בא לי לשתות
משהו."
"רוצה שאני אכין לך קפה או תה? יש
לנו גם קולה?"
"לא, מה שאני רוצה זה להזמין אותך
לבית קפה. מתי יש לך הפסקה?"
"עכשיו." חייך מנו, צעק לשלומי
שהוא יוצא להפסקה וכמה דקות אחר כך כבר ישבנו בבית הקפה ממול, אכלנו עוגת גבינה,
שתינו קפוצ'ינו ודיברנו על בעיות הדיור של מנו שחי עם סבתו הרגזנית ועשרות חתוליה
ומאס בזה לגמרי.
"למה אתה לא שוכר דירה?"
"יקר מידי בשבילי. אני רק מתלמד
ושלומי לא משלם לי יותר מידי. לפעמים היא כל כך מעצבנת אותי עד שאני מעדיף לישון
במכון בשק שינה ולא לחזור הביתה." הוסיף בעצב.
העיניים שלו היו כחולות כאגמים ופיו נוצר
לנשיקות. הרגשתי שאני מרחף, נוכחותו לצידי סחררה אותי, בקושי ידעתי איפה אני
והמילים זרמו מפי בלי שום שיקול דעת.
"יש לי ספה פנויה בדירה, בעצם חדר
שינה פנוי, חוץ מאשר בזמן שהבנות שלי באות לבקר."
"אתה נשוי?" הרים אלי עמנואל
מבט מאוכזב.
"לא, לא." נחפזתי להבטיח לו,
"גרוש לגמרי. הבנות ישנות אצלי כל סוף שבוע שני ושאר הזמן החדר פנוי."
"כמה אתה רוצה עליו?" הביט מנו
בעיני וקצות אצבעותיו לטפו, כאילו מבלי משים, את כף ידי.
"לא יודע. כלום."
"לא יכול להיות. אתה בטח רוצה
משהו?"
"אה... אה... בסדר, שתדאג לניקיון
ותבשל ארוחת ערב."
"מה עם צהרים ובוקר? אתה אוכל רק
בערב?"
"אני נראה כמו בן אדם שאוכל רק פעם
ביום?" הצטחקתי.
"לא." חייך מנו וברכו הברישה את
ירכי, מעבירה בי צמרמורות נעימות.
"בוקר וצהרים אני אוכל בעבודה, ובערב
אני אוכל רק סלט."
"להכין סלט זה קל." שמח מנו
"אז מתי אני יכול לבוא?"
"עכשיו." הנחתי את כפי על ידו
הדקה והעדינה. מבטינו נפגשו ואני טבעתי באגמי הכחול שבעיניו.
"ומה אם לא נסתדר?" הרצינו
פתאום פניו וגבותיו העדינות והבהירות קדרו.
"אז ניפרד כידידים, זה הכול. בא לך
לראות את הדירה?"
"כן, בטח, אבל עכשיו אני צריך לחזור
לעבודה. אני יכול להגיע אחרי שבע בערב?"
"אני אשמח מאוד." רשמתי לו את
הכתובת וליתר ביטחון ציירתי מפה.
המתנתי לו עד שמונה, קצר רוח ועצבני, כבר
חששתי שהוא התחרט ושלא אראה אותו יותר ולפתע הוא הגיע, מתנשם, תרמיל כבד תלוי על
כתפו ושריטה מכוערת על לחיו.
"מה קרה?" נבהלתי, "אתה
בסדר? תן לי לראות, חכה, יש לי פה ערכת עזרה ראשונה." ניקיתי את השריטה
שדיממה מעט ומרחתי קצת פולידין מתפעל מהחיטוב היפה של לחיו.
"חשבתי שאתה מתעלף מדם." קינטר
אותי בעליזות, לא מראה שום סימן של מצוקה למרות שהפולידין בטח שרף קצת.
"רק אם הוא שלי, וחוץ מזה, אם אני
אתעלף מי יטפל בך? איך נשרטת?"
הוא נאנח. "סבתא זרקה עלי
מאפרה."
"מאפרה?"
"כן, היא מעשנת כל הזמן. תמיד יש
לידה מאפרה, המאפרה היא בעצם קערת זכוכית לסוכריות, משהו כבד ומכוער כזה עם
שפיצים."
"אבל למה?"
"כי היא שונאת שאני יוצא מהבית אחרי
העבודה. במקום לבוא אליך ישר מהעבודה עברתי דרך הדירה שלה כדי להביא לה את הקניות
וכשאמרתי שאני שוב יוצא היא נורא כעסה. רבנו והיא זרקה עלי את המאפרה ועוד רצתה
שאני אנקה את כל האפר המגעיל הזה. אתה לא מעשן, מה?"
"לא, שום דבר, אפילו לא חשיש."
"אני מקווה שלא אכפת לך שהבאתי איתי
את הדברים שלי, כל כך כעסתי עליה... הייתי חייב לברוח."
"טוב עשית. הנה, זה החדר של הבנות,
המיטות קצת קטנות," התחלתי להתנצל, "אבל אתה בחור רזה אז ..."
"החדר ממש בסדר חזי, אל תדאג, ואיפה
אתה ישן?"
"הנה, כאן." הובלתי אותו לחדר
השינה שלי.
"איזה יופי, מדליק מה שעשית עם
הצבעים האלו." התלהב מנו.
"רעיון של אורי השכן, הוא מעצב פנים.
תגיד, אתה רעב? רוצה שנכין משהו לאכול, או אולי לשתות?"
עמנואל חייך והושיט לי את ידו. "קודם
אני רוצה להכיר אותך יותר טוב."
התיישבתי לצידו על המיטה וכרכתי יד על
כתפו. "גם אני רוצה להכיר אותך יותר טוב." נישקתי בזהירות את לחיו
הפצועה. הוא היה יפה כל כך, זורח כל כך, היה משהו מלאכי ביופיו הרענן הקורן. כמעט
שלא העזתי לגעת בו.
"אני לא מוצא חן בעיניך?" שאל,
מאוכזב כנראה מהאיפוק שלי.
"להיפך, אתה מוצא חן בעיני יותר
מידי. אני לא רוצה לעשות משהו לא מתאים.
הנער הניח יד על לחיי, "אפשר נשיקה?"
קירב את שפתיו לשפתי.
התחלנו להתנשק נשיקות עדינות ואיטיות,
ולאט לאט גלשנו לשכיבה על המיטה. הוא שכב בשקט, מניח לי להפשיט אותו, להעריץ את
יופיו, לנשק את חלקת עורו המשיי, להתפעל מגופו הדק, הזהוב והמחוטב שסנוור אותי.
בפעם הראשונה ההיא הייתי אילם מפליאה, מוכה
תדהמה מהאושר שנפל בחלקי. הרגשתי כאילו אני חולם, כל הדברים המעשיים שצריך לברר
ולדאוג להם לפני זיון פשוט התעופפו להם מראשי. לא שאלתי בן כמה הוא, ולא חשבתי על
קונדום. כבשתי את אפי בערוותו הבלונדינית, לקחתי את הזין הוורוד והמתוק שלו בפי,
מלטף את ירכיו, את ישבנו, רועד מעונג, וכשהוא גמר בפי, בלעתי הכול בלי היסוס.
עמד לי כמובן, אבל לא טרחתי אפילו לגעת
בעצמי. הייתי מרוכז אך ורק בו, בתענוג שלו, בהבעות פניו, ביופיו, בנס של הימצאו
במיטה שלי.
"אבל אתה לא גמרת." הוא נזכר
פתאום אחרי שגמר, מהדק לרגע את כפותיו על ראשי המגולח, נרעד וגונח רכות ואחר כך
מתרחק ממני קצת ומשלב אותן מתחת לעורפו.
"זה לא חשוב, יש עוד זמן."
"מתי?" הרים את ראשו והביט בי.
"מתי שתרצה. אל תילחץ. מה אתה רוצה
לעשות עכשיו?"
"האמת שלישון." הודה ופיהק,
"אני קצת עייף, לא ישנתי טוב בזמן האחרון. איך האוזן שלך, כואב?"
"אה, העגיל. שכחתי ממנו לגמרי."
"אתה צריך לחטא שוב ולמרוח
משחה."
"טוב, אני כבר מטפל בזה. תישן קצת
חמוד."
"מה, פה? במיטה שלך?"
"בטח, למה לא?" כיסיתי אותו,
נישקתי על מצחו והלכתי לטפל בתנוך האוזן שלי. הוא נרדם בינתיים, שפתיו פשוקות כמו
אצל ילד, זרועותיו מושלכות מעל לראשו. מוקסם מיופיו הבטתי בו מבעד לדלת המקלחת
הפתוחה, נהנה ממראהו בעודי מתקלח, מסבן את חזי ובטני השעירים, ואחר כך את ערוותי
ואת הזין שלי, וכל אותו זמן המשכתי להביט בו, ופתאום, כמעט מבלי משים, גמרתי.
רק הרבה אחר כך הבנתי עד כמה נבואית הייתה
הפעם הראשונה שלנו יחד כשהוא גומר בחדר אחד ואני בשני, ובעצם אנחנו יותר לבד מאשר
יחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה