קוראים

יום שישי, 12 בינואר 2018

5. שיעור באהבה

כל פעם שאלכס טורח למרוח אותי במחמאות אני מתחיל לדאוג. הפעם הוא טרח במיוחד ועד שהגיע לעיקר כבר הייתי שטוף זיעה למרות שזה היה יום קריר וגשום.
"בסדר אלכס, הבנתי, אני יפה, חכם, נבון, רגיש, דיפלומטי, חזק אך גברי, מנומס אבל לא חלקלק. באמת תודה רבה, מי הקליינט הפעם?"
אלכס נאנח ואמר שהוא מקווה שהשותפים שלי לדירה - ככה הוא כינה את בני הזוג של כולם, זה לא היה משהו אישי - יבינו שלפעמים אני צריך להתפנות ליותר מאשר כמה שעות.
"אני לא נוסע עם אף אחד לשום מקום." התריתי בו, "יש לי עבודה."
"אני יודע." אמר אלכס בקול רגוע וסבלני שגרם לי לצמרמורת קלה מחשש שאולי הגזמתי הפעם, "אתה יודע שאני מעודד את כל העובדים שלי לשמור על שגרה ולעבוד בעבודה רגילה."
"אני יודע אלכס."
"בן אדם שמסתובב כל היום, אחד שאין לו סדר יום קבוע עלול להסתבך בצרות, ואם אין לו עבודה חוקית תמיד יקפוץ איזה סקרן וישאל מאיפה יש לו כסף." המשיך אלכס להרצות לי את משנתו.
"אתה צודק לגמרי אלכס." אמרתי בצייתנות, בלי להזכיר לו ששמעתי את הנאום שלו כבר כמה פעמים.
האמת, הוא צדק, והסכמתי איתו לחלוטין.
אלכס הקפיד מאוד להעסיק אנשים שנראו, לפחות כלפי חוץ, כמו אזרחים רגילים בעלי עבודה קבועה, ובלי שום בעיות של התמכרויות לסוגיהן.
אלכס גרס שמכון ליווי אמין צריך להעסיק רק בני אדם על רמה. שום ארחי פרחי מהרחוב, שום עובדים זרים עם בעיות של תעודות. אצלו כולם היו בני אדם רציניים, עובדים מסורים עם חיים מאורגנים וגישה מעשית לחיים. כל מי ששכח להתנהג כראוי ידע שאלכס כבר יזכיר לו מי הבוס, ומה קורה למי שלא מציית לחוקים.
הוא האמין אמונה שלמה בשיטת המקל והגזר, ועד היום זה עבד יפה מאוד, עלי בכל אופן. מקור פרנסתי העיקרי היה מכון הליווי אבל כלפי חוץ הייתי אזרח מהוגן ושומר חוק - עבדתי מהבית בתכנות, שילמתי מיסים כחוק, גרתי בשכונה נאה, דייר בדירתם של דסי ואסי, ידידי הטובים.
העובדות האמיתיות שהסתתרו מאחורי התפאורה הרגילה והמשכנעת הזו היו ענייני הפרטי בלבד.
"מדובר באיש צעיר שיש לו בעיה קטנה ואני מאמין שאתה סאני, עם הגישה הטובה שיש לך לבני אדם, תוכל לפתור לו אותה בקלות, אבל זה עלול לקחת זמן."
"כמה זמן?"
"כמה שיצטרך סאני. קודם תפגוש אותו ואז נדבר הלאה. כסף זה לא בעיה." הוא נתן לי מקום ושעת מפגש – בית קפה קטן ליד תאטרון הקאמרי - וסגר.
הנחתי את השפופרת והבטתי בדסי שגם היא עבדה מהבית בעיצוב גרפי. היא אהבה מאוד את עבודתה, אבל שלמו לה פרוטות, והעבודות המזדמנות של אסי שהקדיש את רוב זמנו ללימודים גם הן הכניסו מעט מאוד כסף.
חיינו בעיקר על רווחי מהמכון. אסי הצטרף אלי מידי פעם, אבל הקפדתי לא להפריע לו בלימודיו, ולהרחיק אותו מקליינטים פרועים מידי.
פעם דסי הציעה שגם היא תעבוד במכון. היא נתקלה בסירוב כל כך גורף מצד שנינו עד שמעולם לא חזרה על הצעתה שנית.
סך הכול חיינו יחד יפה מאוד. הייתי שבע רצון מהסידור שלנו, אהבתי מאוד את שניהם ואת חיינו המשותפים והייתי נחוש שדבר לא יפריע לאושרי. אחרי הרבה שנים של תסכולים וחוסר יציבות הצלחתי לאזן את חיי בצורה מושלמת וידעתי להעריך את מה שהיה לי ולברך על כל יום של שגרה ואושר ביתיים.
"מה קרה סאני?" שאלה דסי והתמתחה בחן, מקמרת את גבה ומרימה את ידיה מעל ראשה, מבליטה שדיים עגלגלים שלמרבה השמחה לא היו מרוסנים בחזייה.
"קליינט חדש עם דרישות מיוחדות."
"איזה מין דרישות?"
"לא יודע עדיין, אבל זה אמור לקחת זמן."
"אתה לא מתכוון לנסוע שוב?" הזעיפה דסי פנים.
נעדרתי מהבית בסילווסטר בגלל נסיעה של שבוע לברלין וחזרתי עשיר יותר, אבל מעוטר בסימנים שחורים שליקטתי בכמה מועדוני עור מפוקפקים שהקליינט שלי היה להוט אחריהם. הבילוי בהם לא היה תענוג גדול, אבל הוא שילם טוב והצלחנו להחליף את האוטו בלי לקחת הלוואה. לפחות המלון ששהיתי בו היה מלון חמישה כוכבים מפנק מאוד, מה שאי אפשר היה להגיד על השותף שלי לחדר.
מה לעשות? בחיים צריך להתפשר לפעמים.
כשחזרתי, רזה, מותש וחבול, דסי בכתה למראה החבלות שעל גופי ואסי הזעיף פנים וקילל. הם בילו את הסילווסטר בבהייה בטלוויזיה ובגעגועים אלי - לא הורשיתי להתקשר הביתה – למרות ששמרתי על שלוות נפש והתבדחתי על כל הסיפור הזה האמת היא שכל החוויה הייתה טראומטית לשלושתנו.
"לא. אני לא עוזב אתכם יותר, אבל יש קליינטים שהם יותר תובעניים מאחרים." הנחתי יד על מותניה ומשכתי אותה אלי. היא נעתרה לי בהתלהבות וכמה דקות אחר כך היינו ערומים במיטה.
"תשאירי משהו גם לאסי." צחקתי כשהשכיבה אותי פרקדן והתיישבה עלי, מהדקת את ירכיה משני צדי גופי.
"הוא חוזר נורא מאוחר לאחרונה." העוותה דסי את פניה, "וגם אתה יוצא עוד מעט... חוץ מזה אל תשכח שאני תמיד מוכנה לעוד פעם, זה אתם שיש לכם בעיה." וצחקה צחוק מקנטר.
"בעיה אה? תכף אני אלמד אותך לקח אישה!" הטלתי אותה על גבה ומעכתי אותה תחתי, נענה בהתלהבות לאתגר שהציבה לפני, אבל שנינו ידענו שהיא צדקה.
במשולש שיצרנו היא הייתה אישה אחת, עדינה וקטנה מול שני גברים, אבל במיטה היא הייתה חזקה יותר מאיתנו ונהנתה מכך בלי בושה. 
הקליינט החדש מצא אותי ממתין לו בקפה שבו קבע לנו אלכס פגישה. הוא היה צעיר מכפי שתיארתי לעצמי. הערכתי את גילו בשלושים בערך, בעוד שרוב הלקוחות היו בני ארבעים ומעלה.
להפתעתי נראה די טוב - לא גבוה ושמנמן מעט, אבל בעל חיוך נעים, עיניים כחולות והופעה כללית מטופחת ונעימה. לא הבן אדם שהיית מצפה ממנו לשלם עבור סקס, מצד שני גם אני לא נראה כמו אחד שמתפרנס מעבודה במכון ליווי.
הנה, הקליינט הזה שלקח אותי לברלין נראה כמו פקיד בנק משעמם וחסר יחוד. הייתם נדהמים אם הייתם רואים אותו בבגדי עור, אוחז שוט ביד – אף פעם אי אפשר לדעת מה כל אחד מסתיר מאחורי המסכה שהוא עוטה עליו.
לחצנו ידיים, הוא הציג את עצמו כאודי, שילם עבור הקפה שלגמתי, וביקש ממני בנימוס לבוא בעקבותיו.
"לאן הולכים?" חקרתי כשגיליתי שאין לו מכונית שממתינה לנו בחנייה.
"להצגה." אמר אודי ושלף זוג כרטיסים, ובטרם הבנתי מה קורה ישבתי באולם הקאמרי, מתענג מאוד על ההצגה, ועוד יותר על חברתו של אודי שהיה חובב תאטרון מושבע. להפתעתי ההסברים שלו על המחזה שבו צפינו וההערות שלו על טיב המשחק ועל המשמעויות הסמליות של התפאורה גרמו לי עונג רב.
אחרי ההופעה ישבנו במסעדה קטנה ונעימה לארוחת חצות, מתנהגים כמו זוג ידידים שוחרי תרבות ורק אז התחלתי להבין בפני מה אני עומד.
רק כשהגיע הקינוח אודי התחיל להסביר, ראשית התנצל שהטריח אותי ללכת להצגה, וחייך כשמחיתי בעוז שאין סיבה להתנצלות.
אמרתי לו בכנות שנהניתי מאוד מכל רגע שביליתי בחברתו, אבל תהיתי מדוע עליו לשלם לבעל מכון ליווי על בילוי תמים שכזה. אין לו חברים שישמחו ללכת איתו?
"אף אחד לא יודע שאני הומו." אמר, והסמיק כמו מתבגר שיוצא מהארון בפעם הראשונה.
"אף אחד?" התפלאתי, "אפילו לא איזו חברה טובה?"
הוא הניד לאות לאו. "אני ממשפחה דתית שמרנית מאוד ואני אוהב את הורי ולא רוצה לפגוע בהם. שנים נאבקתי עם עצמי ועם המשפחה שלי בגלל ההתרחקות שלי מהדת ובגלל הזמן שהשקעתי בתיאטרון ובמוזיקה. לא התפניתי בכלל להתעסק בכל הנושא של... של..." ושוב הסמיק.
"של הנטייה המינית שלך?" הצעתי בנימוס.
"כן, הנושא של למה אני לא מתחתן... הנושא הזה אף פעם לא עלה. גרתי רחוק מהם, למדתי, התעסקתי בכל מיני פרויקטים אומנותיים, ניסיתי להתעלם מ... נו, אתה יודע."
"ניסית להיות עם בחורות?" התעניינתי בעדינות, מופתע מכך שבחור בגילו עדיין מתענה בבעיות אופייניות למתבגרים.
הוא הניד לאות לאו והסמיק עוד יותר. "אני בן אדם מאוד ביישן. שמרני ורומנטי, שנים חיכיתי שמשהו יקרה מעצמו, שפתאום אני אפגוש מישהו ואתאהב," הסביר, משפיל עיניים, "אבל פתאום קלטתי שעוד מעט אני אהיה בן שלושים והיד שלי היא כל חיי המין שיש לי. אני נעשה כל כך חרמן לפעמים... נכנסתי לאטרף ופתאום הבנתי שאני נחשב כבר זקן. לאחרונה אני פוחד שאני אמות בתול." סיים את נאומו מעורר הרחמים.
"אתה עוד רחוק מאוד ממוות." הצטחקתי, "אבל נכון שבגילך לא מתעסקים בדרך כלל בבעיות כאלו, מצד שני לכל אחד יש את הקצב שלו, ואם החלטת שזה הזמן אז אני לרשותך."
הוא חייך, אחז בביישנות בידי מתחת לשולחן ואמר שהוא נורא שמח שאלכס הפגיש אותנו, שהיה ממש נחמד ונעים לבלות איתי, אבל הוא נורא עייף עכשיו. הבטיח שיתקשר אלי מחר ושילח אותי הביתה.
רק הרבה אחר כך כשכמעט נרדמתי שוכב בין אסי לדסי הישנים כבר עלה בדעתי שהוא התנהג כאילו היינו בדייט ולא התייחס כלל לעובדה שהוא משלם על הזמן שאני מבלה בנוכחותו. 
בפגישה הבאה שלי עם אודי הלכנו לסרט בסינמטק, ואחר כך נכנסנו לפאב. גילינו ששנינו שתיינים קטנים מאוד ושאנחנו לא אוהבים בירה.
הזמנו יין לבן יבש ולגמנו במתינות, משוחחים על הסרט. הוא בחור מאוד משכיל ודעתן, דיבר בתבונה וברגש, והיה תענוג להקשיב לדבריו. הסתפקתי רק בכוס אחת שלגמתי מאוד לאט. הוא שתה את השאר, דיבר על הסרט ועל הספר שהסרט נעשה לפיו, התלהב, התרגש, השתחרר ואפילו צחק מכל הלב.
עודדתי אותו לשתות ולדבר, תוהה מה יקרה אחר כך. כשמפלס היין ירד עד לקרקעית הבקבוק הוא העז לאחוז בידי וללטף אותה. "הידיים שלי מגעילות ולכן אני תמיד שם לב לידים של בני אדם." אמר, מתעלם ממחאתי המנומסת, "היד שלך כל כך יפה סאני, היא מזכירה לי את הפסל הזה של רודן, אתה יודע מי זה רודן?"
ידעתי כמובן, וידעתי גם לאיזה פסל הוא מתכוון.
ראיתי שזה משמח אותו, הוא חיבב אותי והיה לו חשוב לדעת שאני לא מטומטם חסר השכלה. אולי זה היה קצת סנובי מצידו, אבל הבעת הרווחה שעלתה על פניו כשציינתי את פסל הידיים של רודן, הפסל הצרפתי הנודע, נגעה לליבי.
בחנתי את כף ידו שהייתה אמנם קטנה, אבל חמימה ומוצקה ומגעה היה נעים. "חבל שאתה מכרסם ציפורניים." הערתי בצער. מעולם לא הבנתי את הקטע הזה של אכילת ציפורניים וחשתי מבוכה כשהוא משך בחטף את ידי מידו והסמיק.
כמה דקות אחר כך נפרדנו, פרידה נוקשה וחסרת חמימות שהשאירה בי תחושת החמצה לא נעימה. ניסיתי להתנצל ולברר מתי ניפגש שוב, אבל הוא נאטם לגמרי. לא הצלחתי להבין במה שגיתי ומה עומד לקרות בעתיד, אם בכלל.
חזרתי הביתה בתחושה לא טובה. לא הייתי קשוב אליו ופגעתי ברגשותיו והצטערתי על כך כאילו היינו ידידים ולא רק עובד ומעסיק.
רק אחרי שלושה ימים הוא שב והתקשר ושאל בביישנות אם נוכל להיפגש שוב. שעה אחר כך כבר ישבנו שוב בבית הקפה 'שלנו' ליד התיאטרון.
הוא הראה לי את אצבעותיו שצימחו ציפורניים חדשות. "לא כרסמתי אותן כבר שלושה ימים." אמר בגאווה, וכשרכנתי ונישקתי על לחיו במחוות חיבה ספונטאנית הסמיק מאוד.
"אתה לא רוצה שנלך אליך הביתה או למלון או משהו כזה?" שאלתי, ממשיך לאחוז בכפו. "אתה גר לבד?"
הוא הנהן וקם. "טוב, בוא נלך אבל... אבל..."
"מה אודי?"
"ואם לא יתחשק לי לעשות כלום?"
"אז לא נעשה כלום. אתה הבוס."
הוא הרים אלי מבט כחול ותמים, "באמת?" שאל חרש.
"כן, בטח. נעשה רק מה שתרצה."
הדירה שלו הייתה ברחוב צדדי נחמד ושקט. גינה מטופחת, חדר מדרגות נקי ומואר, סלון נוח, מטבח רווקי קטן, מצויד היטב, וחדר שינה גדול יחסית, עם מיטה גדולה ומוצקה ווילונות כבדים על החלונות.
"סאני," הוא עמד בפתח חדר השינה, מביט אלי במבט מודאג, "אין לי שום... לא הכנתי כלום... אני... אין לי מושג מה..."
"בטח ראית לפחות סרט פורנו אחד." חקרתי בזהירות, חרד לפגוע בו.
"ראיתי הרבה אבל... פורנו זה לא כמו בחיים, נכון?"
"ממש לא." הסכמתי, וליטפתי את לחיו בעדינות. היינו בני אותו גיל בערך, אבל הוא עורר בי תחושה אבהית משהו, רצון להגן עליו למרות שהיה נבון ומשכיל מאוד, וגם ללא ספק עשיר ממני היה בו משהו פגיע מאוד שהפחיד אותי ומשך אותי כאחת.
"יש לך מושג מה בדיוק מתחשק לך לעשות?" שאלתי והובלתי אותו למיטה. הוא התיישב ואני התיישבתי מולו והתחלתי לפרום בזהירות את כפתורי חולצתו.
"אני רוצה שתחבק אותי ותיתן לי לגעת לך בזין." אמר בתמימות ולחייו האדימו.
הוא היה כל כך מתוק ותמים. נורא התחשק לי לנשק אותו. הנחתי את כפי על עורפו ונישקתי אותו, אבל הוא חשק את שפתיו ולא הניח לי להחדיר את לשוני לפיו.
נשכבתי על המיטה ומשכתי אותו אלי וביליתי שעה שלמה כשאני מחבק מלטף ומלמד אותו איך לנשק.
הוא היה ביישן, אבל להוט להשביע רצון ותלמיד שקדן מאוד. למרבה הצער תוך כדי הנשיקות קרתה לו תקלה קלה הוא גמר, מתיז זרע על בטני. שמרתי על ארשת שלווה, מתנהג כאילו זה דבר של מה בכך, חנקתי את התנצלויותיו בנשיקה ולקחתי אותו להתקלח.
סיבנתי אותו לאט וביסודיות, מנסה להחליק יד בין פלחי עכוזו, אבל הוא התחמק שוב ושוב.  החלטתי לא להתעקש, ניגבתי אותו, והוא אותי, וחזרנו למיטה.
"אני יכול לשאול אותך משהו סאני?" שאל אחרי שהתכרבלנו יחד מתחת לשמיכה.
"כל מה שתרצה אודי."
לא הייתי מוכן למטח השאלות המביך שהוא המטיר עלי. הוא רצה לדעת אם זה כואב להזדיין בתחת, אם צריך חומר סיכה, אם צריך קונדום כשמוצצים, ואם אני מוכן ללמד אותו איך לשים קונדום. הוא היה רציני מאוד ומודאג מאוד, ולמרות שעמד לי כבר למעלה משעתיים עשיתי מאמץ ועברתי מפאזה של מאהב לזו של מורה.
הסברתי שצריך תמיד לשים קונדום, גם במציצה, ובסקס אנאלי חשוב להשתמש בסיכה ועוד יותר חשוב קונדום, ואז בא תור הלימוד המעשי.
הוא התאמן עלי, פתח את העטיפה ושם את הקונדום על אברי, ואחר כך הכניס אותו לפיו. אבל ברגע שנגעתי בו כדי להדגים לו איך מוצצים הוא שוב גמר.
"אני כל כך מצטער סאני." גמגם, "אני פשוט... סליחה סאני, אני אידיוט."
מיהרתי להרגיע אותו ולהבטיח לו שאני חש מוחמא מהתגובה הזו, ושוב התנשקנו והתחבקנו, ואז הוא פשוט נרדם בזרועותיי.
עזבתי אותו ישן, מכוסה בשמיכה עד לסנטרו ומחייך לעצמו והלכתי הביתה. בדרך התקשרתי לאלכס.
"זו כבר הפגישה השלישית ועדיין לא קרה כלום." התלוננתי.
"מה זאת אומרת כלום? תנסה לפחות לנשק אותו." הורה לי אלכס.
"נישקתי אותו, אבל..." נתתי לו תמצית של האירועים.
אלכס נאנח אנחת רווחה. "טוב, לא נורא. חשבתי שייקח לך יותר משלוש פגישות להפשיט אותו. אתה מתקדם יפה."
"אבל אין לי מושג מה הוא רוצה לעשות, הוא עושה צעד אחד קדימה ואחר כך שניים אחורה. לקח לי שעה שלמה ללמד אותו לפתוח את הפה כשאני מנשק אותו ועדיין אין לי מושג אם הוא פסיבי או אקטיבי."
"אני חושב שגם הוא עוד לא יודע." הצטחק אלכס שתיאור מצוקותיי שעשע אותו משום מה. "למה אתה כל כך עצבני?"
"גם אתה היית עצבני אם היית מבלה שלוש שעות במיטה עם בחור שפוחד להוריד את התחתונים וקופץ שני מטר לגובה כשאני מנסה ללטף לו את התחת."
"לך הביתה ותשחרר לחצים, מחר יהיה יום חדש." הורה לי אלכס ושוב צחק.
דסי כבר ישנה כשהגעתי, אבל אסי המתין לי עם פחית בירה וצפה בשידור חוזר של איזה משחק כדור סל עתיק.
הסתערתי עליו עוד לפני שהספיק להניח את הפחית מידיו ומשכתי את מכנסי הטרייניג המרופטים מעל ישבנו המושלם.
"מה עובר עליך סאני?" מחה וניסה להתחמק ממני.
עצבני ומתוסכל סטרתי בכוח על ישבנו החשוף, אילצתי אותו לעמוד על ברכיו וחדרתי אליו בתנופה עזה, אוחז בכוח במותניו כדי שלא יתחמק.
הוא מחה, התלונן, ניסה להיאבק בי ואחר כך נכנע. למרות שהשלים בהנאה עם היותו הפעם פסיבי נשך בכוח את כף ידי כשחסמתי את פיו שלא יצעק כשגמר.
אחר כך שכבנו חבוקים על הספה ואני תיניתי לפניו את צרותי עם הקליינט הבתולי שלי. משום מה גם אסי חשב שזה סיפור משעשע מאוד וכדי שיפסיק לצחוק ממני לקחתי אותו למקלחת, סיבנתי אותו היטב, התיישבתי על האסלה והושבתי אותו על הזין שלי.
זה לא עזר, הוא עדיין צחק והיה עלי לצבוט בכוח את פטמותיו כדי למחות את החיוך המלגלג מעל שפתיו.
אחר כך התנצלתי, אבל סירבתי לנשק אותו. שפתי כבר היו חבולות ופצועות מרוב נשיקות. למזלי הוא הבין וסלח לי.
"סאני המסכן." גיחך חרש כשהתכרבלתי לצידו, "אני מקווה שבפעם השלישית יהיה לך יותר מזל."
"הפעם הבאה כבר תהיה הפעם הרביעית." פיהקתי, "אבל מי סופר?"
הוא ניסה להשתעל כדי להסוות את צחוקו, אבל ידעתי שהוא צוחק ממני. מזלו שהייתי עייף מכדי להגיב תגובה גברית הולמת. 
כנראה שגם לאודי לקח כמה ימים להתאושש. כמעט שנואשתי ממנו, אבל אחרי שבוע הוא שוב התקשר והפעם לא היו שום סרטים פאבים ושיחות. באתי לדירתו ומיד נכנסנו למיטה. נשיקות, חיבוקים, הכול הלך מהר ובלי בעיות, אבל ברגע שניסיתי לחדור לתוכו הוא התכווץ בבהלה והשתריין בתוך השמיכה.
"אולי אתה רוצה..." היססתי להתבטא בגלוי, הוא היה כל כך ביישן. "אם בא לך אז לא אכפת לי שאתה..."
למזלי הוא היה נבון דיו להבין שאני מוכן להניח לו לחדור לתוכי, אבל סירב בתוקף. "לא רוצה. אני רוצה שאתה... אני רוצה... אני מאוד רוצה, אבל אני נורא פוחד סאני."
"אתה פשוט נורא מתוח, בוא, תשכב בשקט ואני אעשה לך עיסוי נחמד." הצעתי.
עיסיתי את עורפו וכתפיו, ירדתי בעדינות לאורך חוט השדרה שלו, ואז הפתעתי אותו בנשיקה על תחתית גבו. "אל תפחד, אני אשתמש רק בלשון שלי." הבטחתי לו.
הוא קצת התבייש, אבל אחרי הפצרות ותחנונים הסכים לשכב בשקט ולהניח לי ללקק את פי הטבעת הוורוד והבתולי שלו בקצה לשוני. כמה דקות שכב בשקט, אגרופיו קפוצים, מתנשם במהירות, ואז השמיע גניחה עמוקה, גמר ביבבה ונשבע לי שזו הייתה האורגזמה הנפלאה ביותר שידע מימיו.
אחרי שנחנו קצת הוא הסכים ללמוד איך למצוץ זין כמו שצריך ועשה את זה בשמחה ובהתלהבות, אבל לא הסכים להניח לי ללטף את ישבנו בזמן שהוא מצץ את אברי.
נכון, הפעם גמרתי בתוך פיו, אבל חזרתי הביתה מתוסכל – פגישה רביעית, נרשם סקס, ואפילו סקס נפלא, אבל למעשה הקליינט שלי נותר בבתוליו.
"לא כולם אוהבים חדירה." אמר לי אסי שוכב על בטנו מותש אחרי שטחנתי אותו כהוגן מרוב חרמנות ועצבים על סרבנותו של אודי.
"ואולי הוא בכלל לא הומו?" העלתה דסי השערה שכבר עלתה גם במוחי.
הלוואי והוא לא יתקשר יותר קיוויתי, שיחפש מישהו אחר פיללתי, אבל הוא שוב התקשר וביקש בענווה שננסה שוב כי הוא לא מפסיק לפנטז על מישהו שחודר אליו.
לא אלאה את קוראי בתיאור המפגשים הבאים שלי עם אודי, הם נראו כמו העתק של המפגש הרביעי – עשינו הכול, היה נפלא ונהדר, אבל ברגע שעמדתי לחדור אליו נתקענו.
דסי ואסי התחילו להתלונן שאני נעשה אובססיבי בקשר לאודי - הבתול הנצחי כפי שהם כינו אותו בבדיחות הדעת, ואני נעשיתי מתוסכל כל כך עד שהתחלתי לדחות את הפגישות שלי איתו ולנסות להשתמט מהן בתואנות שונות.
ערב אחד כשדסי יצאה למפגש בנות הלכתי עם אסי לסרט. כשנכנסנו לאולם נפגשנו באודי שהיה לבדו ונראה אבוד ומעורר רחמים במבטו הכחול התמים ובפניו העצובים.
הוא חייך לעברי חיוך זוהר, לחץ את ידי בחום, ובירך ברוב נימוס את אסי. השניים החלו לשוחח ומצאו עניין רב זה בחברת זה. אודי היה איש שיחה נעים ומרתק ואסי בחביבותו הרגילה שיתף פעולה ברצון, ופשוט לא יכולתי להיפטר ממנו.
האולם היה ריק למחצה, כל אחד ישב היכן שרצה ואודי רצה לשבת דווקא לידינו, וכך עשה!
בהפסקה הוא הלך לשירותים ואני נחפזתי ללחוש לאסי שזה הבתול הנצחי המרגיז שלי.
"באמת?" נפקחו עיניו של אסי לרווחה, "אבל הוא ממש מותק, והוא מאוד מחבב אותך." הוסיף, "אני חושב שיש לו קראש קטן עליך."
כשיצאנו מהאולם אודי הזמין אותנו לדירתו לכוס תה חם ועוגה, ואסי קיבל את ההזמנה ברצון, בלי לטרוח בכלל להתייעץ בי. הרגשתי שסבלנותי עומדת לפקוע – הקו הברור מאוד בין חיי הפרטיים לבין עיסוקי היטשטש די והותר, הגיע הזמן להפסיק עם זה.
"תסלח לי אסי." אמרתי בתקיפות, "אני צריך להגיד משהו פרטי לאודי." שילחתי אותו להביא את האוטו מהחנייה ואז משכתי את אודי הצידה, אחזתי בכתפו בכוח ושאלתי אותו בזעף מה לדעתו הוא עושה, ולמה הוא מזמין זונה אליו הביתה לבילוי חברתי.
הייתי נרגז וקצר רוח ודיברתי קצרות, בקול בוטה, מנסה לזעזע אותו, אבל להפתעתי הוא נשאר שליו לגמרי. "לא זונה אחת, אלא שתיים." אמר בנחת, והישיר אלי מבט.
"ביררת עלי פרטים? חקרת על החיים הפרטיים שלי?" שאלתי, נדהם מחוצפתו.
"כן, עשיתי כמה בירורים ואני יודע הכול על החיים שלך, אני יודע גם על הבחורה."
"היא לא בעסק הזה." התפרצתי לדבריו, ואחזתי בכוח בכתפו.
"אני יודע, וזה לא משנה. נשים לא מעניינות אותי, אתה כן, וגם החבר שלך. אתה מאוהב בו?"
"זה לא עניינך אודי, אני לא רוצה לדבר על זה."
"ואני כן רוצה, אתה מאוהב בו או בה?"
זה כבר היה יותר מידי. הדם עלה לי לראש והפסקתי לחשוב בהגיון. "מה אכפת לך? אתה מקנא?" רתחתי וטלטלתי אותו בגסות, מטיח את גבו אל העץ שתחתיו חסינו.
הוא לא התנגד ולא מחה. עצם את עיניו והתמסר לתוקפנות שלי בלי למחות.
"סאני השתגעת?" ניסה אסי המזועזע שהגיע בינתיים עם הרכב שלנו להפריד ביני לבין אודי.
"לא, זה בסדר, ככה טוב. אני אוהב את זה." לחש אודי, למרות שאני בטוח שכאב לו כשלפתי את כתפיו בכוח, ומעכתי את גופו כנגד העץ שבצילו עמדנו.
"אני רוצה שתבואו אלי שניכם, אני רוצה שתמשיך לכעוס סאני." לחש, וסוף סוף פקח את עיניו והביט בי במבט לח וענוג שהיה מוכר לי היטב. הוא נהנה מכל רגע, הייתי בטוח שעומד לו בטירוף.
"אי אפשר לבוא אליך סתם ככה, צריך לתאם עם המשרד." מחיתי.
"אז תתאם, אני מחכה לך באוטו."
הוא נכנס למכונית וישב בה, זקוף מאוד, מביט ישר קדימה. הבטתי באסי בהיסוס. "נו, תתקשר כבר." אמר אסי, מה הבעיה שלך? אתה לא יודע שהלקוח תמיד צודק?"
התקשרתי.
אלכס ענה מיד והקשיב בסבלנות לסיפור הפגישה הלא מתוכננת שלי עם הלקוח המוזר שלנו.
"נו, אז מה הבעיה? לך על זה." אמר בלי היסוס.
"אבל הוא רוצה את שנינו ושזה יהיה בכוח." אמרתי באי נוחות שלא הצלחתי להסביר.
"נו, אז? יש לך בעיה עם זה?" השתומם אלכס.
"אני לא אוהב פגישות לא מתוכננות כאלו."
דעתו של אלכס התבדחה. "אתה מתחיל להזדקן סאני, מה עובר עליך? תהיה ספונטאני, תזרום, אני מאשר, קדימה, זוז!"
זזתי לאוטו ודיווחתי שאלכס מאשר לנו לזרום. כל העסק לא מצא חן בעיני, הפתאומיות הזו, חוסר התכנון, ובעיקר הרצון הפתאומי של אודי שאהיה אלים כלפיו. אני לא אוהב דברים כאלו, הוא היה יותר מסתם לקוח אלמוני, חיבבתי אותו יותר מידי מכדי לשחק לצידו את האדון האכזר - אולי אלכס צודק ואני מזדקן.
"תעלה למעלה ותתחיל להכין את התה, אנחנו כבר נבוא." הוריתי לאודי שציית מיד.
"אנחנו נתפרץ אליו לדירה ונאנוס אותו." פרשתי את תוכניתי לפני אסי המופתע מעט. "אני רוצה שתעקוב אחרי כל מה שאני אומר, ואל תתרגש, פה ושם גם אתה תחטוף, אבל זה יהיה בעיקר הרבה רעש וצלצולים ומעט אלימות ממשית. בסדר?"
"בטח בוס. כל מה שתגיד. אני מספר שתיים הנאמן שלך." הבטיח בחיוך.
הנחתי יד על עורפו, משכתי אותו אלי ונישקתי את שפתיו בכוח. "לא יותר מידי נאמן, תן לי סיבה לכסח קצת גם אותך, ותזכור שזו רק הצגה." אמרתי בקול נמוך שומר על ארשת פנים קשוחה ורצינית.
כמו שידעתי הקשיחות שלי הדליקה גם אותו. הוא הפסיק לחייך והנהן בצייתנות. "כן בוס, כל מה שתגיד." אמר ועלה בעקבותיי לדירתו של אודי.
התפרצתי לדירה, מטיח בכוח את הדלת בקיר, ועניתי לחיוך הברכה של אודי בסטירה על לחיו, אותה לחי שנישקתי וליטפתי פעמים כה רבות בעבר.
הכוס שאחז בידו התנפצה על הרצפה, אבל אני לא נתתי דעתי על כך. הרמתי אותו על כתפי, נשאתי אותו לחדר השינה שלו, הטחתי אותו על המיטה והתחלתי למשוך מעליו את בגדיו, נוזף תוך כדי כך בגסות באסי שיתפשט מהר ויוציא את הקונדומים.
"אין לי בוס." אמר, נבוך קצת. כי באמת לא היו לו.
משכתי בכוח את המגרה של ארונית הלילה והפכתי אותה על השטיח. כמו שידעתי היו בה קונדומים ומשחות והפתעה - דילדו עבה ושחור שעדיין היה נתון באריזתו.
"מה זה?" תבעתי לדעת ונופפתי בקופסא השקופה. "אמרתי לי שאתה בתול, מאיפה זה הגיע?"
אודי הסמיק, התחיל לגמגם שהוא עדיין לא פתח את הקופסא וזה סתם, וחטף עוד סטירה.
"תעמוד על ארבע עם התחת אלינו!" פקדתי עליו.
"לא רוצה." התחצף והישיר אלי מבט שנותר למרבה הפלא תמים וכחול כבראשונה.
דקה אחר כך הוא היה מוטל על ברכי, חוטף מכות בתחת הלבן שלו שהאדים במהירות. הוא צעק והתפתל, אפילו בכה קצת, אבל כבר היטבתי להכיר אותו, כל המעמד חרמן אותו.
מבט קצר בשותף שלי הבהיר שלי שגם אסי חרמן רצח. הזין שלו עמד בזווית ישרה לבטנו השטוחה, מצביע הישר לעברי, כמאשים.
לא הייתה לי שום סיבה לחוש אשם, אבל בכל זאת ככה הרגשתי - אולי בגלל שלא עמד לי?
פקדתי על אודי להלביש לאסי קונדום, לעמוד על ברכיו ולמצוץ לו, פקודה שהוא מילא בזריזות, ואחר כך התפניתי להוציא את הדילדו מאריזתו ולחנוך אותו בישבנו של בעליו החוקי.
זה לא סיפק אותו - דילדו זה טוב אבל זה לא הדבר האמיתי!
הוא היה מעדיף אותי, אבל לא עמד לי, והכרתי את עצמי מספיק לדעת שאין טעם להתעקש הפעם. נפשי נקעה מההצגה הזו, היה לי די והותר. מזל שאסי היה איתי – צעיר, נמרץ ונלהב.
הושבתי את אודי על הזין שלו, עשיתי פרצוף קשוח, צעקתי, העלבתי, קיללתי, הרבצתי פה ושם והתפלאתי איך אף אחד לא שם לב שאני מת שהכול כבר ייגמר.
אחרי שיצאנו משם עייפים אך מרוצים אודי כבר לא היה יותר בתול ואסי התנודד תחתיו מעייפות.
"אני שפוך, הבתול הנצחי שלך הוציא עלי חרמנות של שלושים שנה." צחק, "אבל למה נשארת קשוח כזה סאני? אפילו לא התפשטת? מה, לא בא לך לטעום קצת מהתחת המתוק שלו?"
"לא, ממש לא, וחוץ מזה מישהו היה צריך לנהל את העסק. אי אפשר להיות אדון קשוח בלי ללבוש את המכנסיים."
אסי שהיה גם מעט שיכור מצא את תשובתי מצחיקה להפליא וצחקק לעצמו כל הדרך הביתה.
אני נשארתי רציני.
יותר לא ראיתי את אודי למרות שדיברנו מידי פעם בטלפון. כל פעם שהוא רצה אותי התחמקתי בתואנות שונות. במקום שלחתי לו את אסי עם אריק, או סשה. כולם חיבבו אותו מאוד, הוא היה חמוד, נדיב ונלהב מאוד.
אף אחד לא הבין למה אני מתחמק ממנו, גם אני לא בטוח עד היום למה לא רציתי יותר לראות אותו, אבל נשמתי לרווחה כששמעתי שהוא נוסע לשנת שבתון לברלין.
אני בטוח שהוא יתענג עונג רב על המועדונים המשובחים המצויים שם לרוב. אחרי שהתייעצתי עם אלכס נתתי לו כמה כתובות והמלצתי לו על מספר אנשים שפגשתי שם.
"אתה מתחיל להישחק מכל העסק הזה." איבחן אלכס ונראה כמעט מודאג בגללי. "לא נורא, החזקת מעמד הרבה יותר זמן מרוב האנשים שאני מכיר. מגיע לך לנוח קצת, יש לי בשבילך מישהו ממש חמוד וביישן ש..."
ועל הביישן הבא אספר בפרק הבא, תנו לנוח קצת.   

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה