קוראים

יום שישי, 12 בינואר 2018

3. מיטות מוזיקאליות

החלטנו שהכי טוב יהיה עם דסי תזמין חברה שתישן אצלה כשאנחנו לא נהיה בבית. סוזן שמחה לבוא להתארח אצלנו, וקיבלה בלי חשד את התירוץ שאסי ואני הולכים למסיבת רווקים שתימשך כל הלילה, ונחזור רק בבוקר.
אסי היה מתוח, אבל שמר על מצב רוח טוב. הרשיתי לו לעשן ג`וינט אחד לפני שנצא וכמו שהספקתי להכיר אותו הכמות הזו מספיקה לשמור עליו במצב רוח מרומם וחרמן, אבל לא פרוע מידי.
אני נמנעתי מעישון או שתייה. לדעתי, בנסיבות כאלו, חשוב מאוד שלפחות אחד מהנוכחים יישאר בשליטה מלאה כל הזמן, ועל מי יכולתי לסמוך אם לא על עצמי?
"לא משנה מה הם ילבשו או יגידו, בכל מקרה שלא תעז לצחוק." הזהרתי את אסי בדרך. "תזכור תמיד שזו הצגה שהלקוח מביים, זו הפנטזיה שלו ואנחנו צריכים להשתלב בה בשלמות. זה מחייב טקט ורגישות, והמון כבוד לקליינט, ברור?"
"אוף אתך סאני," צחקק אסי, "תרגיע כבר, זו לא פעולה מעבר לקווי האויב."
זה מה שאתה חושב אמרתי לעצמי, אבל כלפי חוץ העמדתי פנים שאני רגוע. חייכתי אליו בשלווה ואמרתי לו שהוא נראה נהדר ושהכול יהיה בסדר.
לשמחתי הוא היה מספיק מסטול כדי להאמין לי.
את הדלת פתחה חווה, לבושה במחוך עור שחור בסגנון זינה הנסיכה הלוחמת. להבדיל מזינה היא נעלה נעלי עקב, לא מגפיים, ובידה אחזה כוסית יין ולא חרב.  
אסי בלע אותה בעיניים נדהמות ושרק ללא קול כשהיא הפנתה אליו את גבה ונפלה על צווארי בחיבוק. הזעפתי אליו פנים, אבל הבנתי את תגובתו - מאחור היה המחוך מעוצב בצורת חוטיני שהשאיר את פלחי ישבנה ערומים כמעט לגמרי.
היא עלתה במשקלה מאז שנפגשנו לאחרונה וגופה שהיה שרירי ודק התמלא והתרכך מעט. עכוזה הלבן נראה ערום מאוד כנגד העור השחור של המחוך.
מלפנים עלו שדיה הלבנים על גדותיו של המחשוף ואסי שרכן מעליה ונישק באבירות חצי ליצנית את כף ידה, הציץ בלי בושה לעמק האפל שבין שתי הגבעות הרוטטות, הכלואות בקושי בשרוך עור דקיק.
"השמנתי קצת." היא אמרה בהתנצלות, ואני נחפזתי להרגיע אותה שהיא נראית נהדר. אני בהחלט מעדיף אותה ככה, הצהרתי. איני נמשך לנשים שנראות כמו נערים דקי גזרה. לטעמי אישה צריכה להראות נשית ועגולה ולהניח את המראה השרירי לגברים.
"איפה פלאפר?" שאלתי אחרי שגמרנו את פרק הברכות והנימוסים.
חווה לגמה באחת כוס יין, ומיד מזגה לעצמה עוד אחת. בזמנו זכרתי שהיא שתתה הרבה פחות ובהחלט לאט יותר.
היא הרימה את הכוס שלה ולגמה ממנה מנה הגונה לפני שהכריזה בקול מלאכותי, "פלאפר היה ילד רע מאוד ומגיע לו עונש! הוא מחכה לכם בחדר השינה, אני הולכת לנוח עכשיו, תעברו דרכי כשתגמרו להעניש אותו." לגמה את שארית היין, לקחה את הבקבוק המלא למחצה ואת הכוס והסתלקה לקומה השניה בצעד איטי וזהיר כשפלחי עכוזה מרטטים קלות בעוד היא מטפסת במעלה המדרגות עד שנעלמה מעינינו.
החלפנו מבטים מופתעים. לא צפיתי את המהלך הזה, אבל ככה זה במקצוע שלנו, תמיד קורה משהו לא צפוי וצריך להיות מוכן להפתעות, להסתגל מהר ולאלתר בלי היסוס. 
פלאפר חיכה לנו בחדר השינה המוכר לי מכבר. גם הוא נראה שונה לגמרי.  תיארתי אותו לאסי כמין דובון ביישן, חביב ושמנמן, אבל את פנינו קיבל גבר ערום שנראה כמו אחיו הצעיר של פלאפר. בגרסתו המעודכת הוא היה חלק הרבה יותר, מסופר להפליא, רזה הרבה יותר, שזוף מאוד וכמעט שרירי.
הוא הביט באסי במבט שכבר ראיתי יותר מידי פעמים על פניהם של גברים רבים מידי -  מבט בוחן של סוחר סוסים שעבר על גופו השרירי והיפה של אסי מלמעלה למטה. אחר כך הוא הביט גם בי, מקדיש לי גרסא מקוצרת של אותו מבט.
אחרי שעברנו את שבט ביקורתו הוא הציע לנו בלי שמץ היסוס מגש עמוס כל טוב. כדורי אקסטות צבעוניים, בקבוקי פופרס, ג`וינטים דקיקים מגולגלים במומחיות, כמה שורות של אבקה לבנה שמאוד לא מצאה חן בעיני, מסודרות על מראה קטנה ועגולה ומסביבה, פזורים כמו עלי כותרת, קונדומים במבחר של צבעים וטעמים.
"אנחנו לא צריכים את זה פלאפר!" אמרתי בתקיפות וסילקתי את המגש הצידה, קוטף ממנו רק כמה קונדומים, ומיד הדפתי את גופו של הקליינט שלנו אל המיטה ופקדתי עליו להפשיט את מכנסיו של אסי מעליו.
"מה דעתך על המתנה שהבאתי לך?" שאלתי אותו בעודי מתפשט בכוחות עצמי.
"נהדר!" ענה פלאפר בהתלהבות, "תודה!" משך את תחתוניו של אסי למטה ומילא פיו בזין שלמרות חששות בעליו תפקד כראוי.
סטרתי קלות על עכוזו של פלאפר הנלהב ופקדתי עליו להירגע ולהלביש לאסי קונדום. הוא חייך, נראה לרגע כמו פלאפר הישן והביישן של אז, ביצע את פקודתי בצייתנות והמסיבה יצאה לדרך.
שעה אחר כך השארנו את פלאפר עייף ושבע רצון, שוכב כדרכו - מקופל כעובר - חיוך נעים על פניו, ושש עטיפות של קונדומים ריקות מתגוללות על הרצפה לפניו.
"איך זה שלא גמרת?" התמוטט אסי, עייף מאוד, על הספה בסלון, ופיהק מלא פיו.
"זה סוד מקצועי." עניתי קצרות, וכיסיתי אותו בשמיכה. "תישן קצת, בעוד שעתיים בערך יהיה בוקר ונוכל לחזור הביתה לדסי."
"אני רוצה הביתה עכשיו." התפנק אסי בקול מנומנם.
"עוד לא, אני עוד צריך לעשות משהו. עוד מעט נלך. תישן בינתיים חמוד." ליטפתי את לחיו.
"הייתי בסדר, נכון?" מלמל אסי בחיוך ישנוני, "מתי נוכל לעשות את זה שוב סאני?"
"אני לא חושב שפלאפר יצטרך אותנו שוב." אמרתי חרש, אבל הוא כבר נרדם ולא שמע אותי.
עליתי למעלה לחפש את הגברת חווה. היא גמרה את כל היין שבבקבוק וישנה על כיסוי מיטה בדוגמת שמיכת טלאים צבעונית ותמימה שהיוותה ניגוד חריף למחוך העור הזנותי של זינה.
הפשטתי אותה בזהירות, מתחיל מנעלי העקב השחורות והנוצצות, ואחר כך מגלגל מעליה את גרבי הניילון הדקיקות שהגיעו עד לאמצע ירכיה העגלגלות.
המחוך השחור התגלה כמסובך יותר, אבל אחרי בדיקה קפדנית הבנתי שהכול תלוי בשרוך שכלא את שדיה. משכתי בו בחזקה, הוא נפרם והמחוך נפער לשני חצאים.
גופה הערום והבשל של חווה נגלה לעיני במלוא תפארתו, צח ולבן מלבד כמה פסים אדומים שהתווה המחוך ההדוק על עורה העדין.
לקחתי שמיכת צמר שהייתה מקופלת בצד וניסתי לפרוש אותה מעליה כדי לכסות את מערומיה, אבל היא אחזה בידי, מלמלה בקול ישנוני "פלאפי?" ומשכה אותי אליה בכוח מפתיע.  מופתע מעצמת המשיכה הפתאומית איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי עליה בכל כובדי. היא פקחה את עיניה, ראתה שאני לא בעלה אלא גבר זר וערום, וצרחה מבוהלת.
נבוך ומבויש עד עמקי נשמתי זינקתי בבהלה מהמיטה, ממלמל סליחה.
חווה שהתנערה בינתיים מקורי השינה משכה את השמיכה על גופה הערום וחייכה אלי במבוכה. "זה בסדר, הכול בסדר סאני, סליחה שהבהלתי אותך, לא הבנתי, חשבתי שאתה..." היא פרצה בבכי פתאומי, מכסה את פניה בכפות ידיה.
התיישבתי לצידה, כרכתי יד על כתפיה הערומות, השמעתי קולות מרגיעים והנחתי לה להתייפח על כתפי עד שנרגעה. "ראית אותו?" שאלה ומחטה את אפה בטישו, "ראית איך הוא נראה?"
"לדעתי הוא נראה מצוין." ניסיתי לנחם אותה, ומיד התחרטתי על השטות שנפלטה מפי. לרגע חששתי שהיא תפרוץ שוב בבכי, אבל המעטתי בערכה - הגברת חווה סיימה לבכות את אובדן בעלה.
היא הזדקפה בהחלטיות, משכה אליה את החלוק הישן שלה, התעטפה בו והתיישבה מול הראי לסלק את האיפור מעל פניה, בועטת מעליה בבוז את המחוך השחור שנעלם מתחת למיטה.
"זאת לא אשמתי!" אמרה בתוקף לדמותה שבראי, "הייתי אישה טובה לפלאפר! עשיתי כל מה שהוא ביקש גם כשהוא רצה דברים שנשים אחרות..." היא הביטה בי דרך הראי, "נכון שזה לא קרה בגללי סאני? אתה עד שתמיד הייתי אישה נאמנה וטובה."
"היית נהדרת חווה." הסכמתי, "את עדיין נהדרת. זה הוא שהשתנה. זה קורה, את יודעת, אנשים משתנים לפעמים. הגיל, השנים שעוברות, דברים כאלו קורים, את היית בסדר גמור. קורה שנישואים נגמרים וזו לא אשמתו של אף אחד."
היא נאנחה והחלה להבריש את שערה הבהיר. "היינו זוג כל כך יפה פעם," אמרה בנוסטלגיה, "לא מיהרנו, עשינו כל דבר בזמנו, חיכינו עם החתונה עד שהוא גמר ללמוד ורק אחר כך באו הילדים... כל זמן שהם היו קטנים היינו זוג רגיל לגמרי, ופתאום, אחרי שהקטנה התגייסה הוא התחיל עם השיגעון הזה. אמר שזה אכל אותו כבר שנים והוא תמיד רצה לנסות. הוא רק חיכה לעיתוי המתאים..."
חזרנו הביתה לפנות בוקר שפוכים מעייפות, מרגישים דביקים ומבולבלים. כל מה שרציתי היה מקלחת ולישון, רצוי כשאני צמוד לגוף חם ומתרפק.
בדירה שלנו יש שלושה חדרי שינה. חדר אורחים עם ספה נפתחת, נוחה למדי, חדר השינה "שלי" שם החזקתי את כל בגדי, אבל ישנתי בו לעיתים רחוקות, וחדר השינה השלישי הגדול והמרווח עם מיטת קינג סייז שבה יכולים שלשתינו לישון ברווחה.
למעשה סידורי השנה שלנו נזילים מאוד, כל אחד מאתנו ישן כל פעם בחדר אחר, לפי החשק והצורך.
לא פעם קורה שמישהו מתחיל את הלילה במיטה אחת, ובמשך הלילה חש בדידות או צורך להיות לבד ונודד למיטה אחרת.
כשחזרנו באותו לילה מפלאפר פניתי קודם כל למקלחת במטרה להיפטר מבגדי המיוזעים ולהתרחץ.
אסי לעומת זאת הלך הישר לחדר השינה הגדול, אבל נעצר על סיפו כהלום רעם. ממראה גבו הנוקשה שנשקף אלי מבעד למראה מעל לכיור הבנתי שמשהו לא בסדר.
חשתי אליו כשאני לבוש בתחתונים בלבד והצצתי מעבר לכתפו. המראה שראיתי היה מלבב – סוזן ודסי ערומות לגמרי ישנו שנת ישרים על המיטה הגדולה, מחובקות בין המצעים הסתורים, שערן פרוע וגופן רפוי – שני בקבוקי יין ריקים שעמדו על ארונית הלילה ליד כוסות דביקות הסבירו את שנתן העמוקה של הבנות.
הן היו יפיפיות, וההבדלים ביניהן רק הבליטו את יופיין. דסי, זהובה משיזוף, עגלגלת ומתולתלת, נראתה עסיסית וסקסית ליד סוזן קצוצת השיער שגופה היה דק ושרירי ועורה לבן כחלב.
לצערי אסי לא היה שותף להנאתי מהמראה המקסים. הוא חרק בשיניו וקילל בכעס עצור. חששתי שעוד רגע יתפרץ לחדר ויעיר את הישנות בצעקות.
מפחד שהוא יעורר סקנדל מכוער גררתי אותו איתי למקלחת וסגרתי את הדלת. לפני שהספיק להתאושש תקעתי אותו מתחת לזרם המים החמים כשהוא עדיין בבגדיו, והתחננתי שישתוק ולא יחולל מהומה.
"תעזוב אותי, דביל!" הוא צעק בזעם ונאבק בי.
המשכתי לאחוז בו בחזקה מתחת למים עד שנרגע והבטיח שיפסיק להרעיש. רק אז הנחתי לו. אחרי שקילפתי מעלי את הבגדים הרטובים עזרתי לו גם להתפשט ולהתרחץ, ואז ניגבתי אותו ולקחתי אותו למיטה שלי.
בהתחלה הוא היה כעוס ושתקן, אבל אני עיסיתי את גבו ועורפו המתוחים ושמרתי על שתיקה, מניח לו להחליט לבד אם הוא רוצה לדבר איתי.
"היא הבטיחה שהיא תפסיק עם זה." אמר לבסוף כאילו בעל כורחו, "היא הבטיחה לי שהתקופה הזו בחיים שלה נגמרה. יש לה שני גברים שמעריצים אותה, למה זה לא מספיק לה?"
"אני לא יודע." אמרתי חרש, מנסה להפיג את זעמו במגע ידי, "למה זה מרגיז אותך כל כך?"
"לא יודע! ככה! היא בדיוק כמוך, אף פעם מרוצים ממה שיש לכם!" התפרץ בטינה והדף אותי מעליו, "לא מספיק לך להיות או הומו או סטרייט, אתה רוצה גם וגם, והיא אותו דבר! לא חשוב כמה אני נותן ואוהב היא תמיד צריכה עוד משהו שאין לי!"
"אבל למה זה מפריע לך? מה, אתה לא אוהב להיות גם איתי?" שמרתי על קול שקט, מסתיר את עלבוני.
"למה שאני אוהב את זה שעשית ממני הומו וזונה?" אמר אסי בקול קר שכמו ביטל באחת את כל הרוך והחיבה ששררו ביני לבינו.
"לא הכרחתי אותך לעשות שום דבר אסי." מחיתי, מרגיש איך הזעם מתחיל לחלחל בי. "תמיד אתה עושה את זה, קודם מסכים ונהנה, ואז, כמו איזה פולני דפוק, צועק שהכריחו אותך ובעצם אתה קורבן. זה שקר ואתה סתם צבוע!"
"ואתה זונה!" התנפל עלי אסי, ופתאום מצאתי את עצמי נאבק אתו באותו חדר ועל אותה מיטה בה אהבנו זה את זה רק אתמול. 
אסי צעיר ממני בכמה שנים. בחור חזק ואתלטי, אבל כדי להלחם בגבר אחר בידים חשופות צריך קצת יותר מכך. צריך ניסיון, צריך כעס קר, צריך מידה מסוימת של נבזות שלא הייתה בחבר המתוק שלי.
רק אחרי שהכנעתי אותו והכרחתי אותו לכרוע ברך על הרצפה, ידיו אחוזות בידי, צמודות זו לזו מאחורי גבו בכיפוף מכאיב, קלטתי עד כמה המאבק הזה ריגש אותי מינית. כרגיל אצלי לא הנחתי לעצמי להגיע לשיא עם קליינטים. זו הייתה הגרסא הפרטית שלי לשמירת אמונים לבני הזוג שלי, וגיליתי שאני נסער מאוד מהקרב הקצר והאלים שניהלנו כשאנחנו ערומים לגמרי.
כרעתי ברך מאחוריו, אוחז בו בחזקה, מצמיד את אברי הזקוף לישבנו המושלם, וניסיתי לחשוב מה הלאה. 
מעניין אם דבר מביך קרה גם למתאבקים היוונים בתקופה העתיקה? הרי הם היו נאבקים ערומים, והם לא ראו שום רע באהבת גברים. בתקופה ההיא גברים נשואים נהגו להחזיק מאהבים צעירים בלי בושה. הם בטח לא היו רואים שום סיבה למבוכה במצב שבו נמצאתי, אבל מאז חלפו מאות שנים של תרבות, ואני הייתי נבוך ולא ידעתי איך אצא מהמצב הטיפשי שנמצאתי בו.
טלטלתי מעט את אסי ששתק בעקשנות, ודרשתי ממנו להבטיח לי להיות ילד טוב ולהפסיק להתפרע.
"ואם לא בא לי?" התגרה בי בטון של ילד חצוף.
"נו, באמת אסי, מספיק כבר." הרפיתי את אחיזתי מעט וסובבתי אותו אלי, ולמרבה זעמי הוא תקע ברך בבטני וניסה לנשוך אותי בכתפי.
"תפסיק עם זה כבר, מפגר אחד! מופרע! די כבר!" התחלתי לזעום ברצינות.
"לא בא לי להפסיק! למה? מה תעשה לי?" המשיך אסי להתנהג כמו ילד קטן ומופרע, וניסה שוב לנשוך אותי.
"אתה מתנהג כמו ילד שובב אסי, אתה יודע מה עושים לילדים קטנים ורעים?"
התיישבתי על המיטה, משכתי אותו אלי, כופפתי את גופו הצעיר והגמיש מעל ברכי והפלאתי את מכותי בישבנו המתוק שהאדים בצורה מעוררת תאבון.
לא אחזתי בו חזק במיוחד. הוא היה יכול להשתחרר בקלות אלו רצה בכך, אבל הוא נשאר לשכב על ברכי בשקט, לוחץ את זקפתו הנוקשה אל ירכי.
זה היה מחרמן בטירוף!
לא יכולתי לעמוד בכך יותר. השכבתי אותו על בטנו וחדרתי לתוכו בתנועה אחת מהירה. הוא שיתף פעולה ברצון, נדחק אלי, מכופף את ברכיו כדי להקל עלי, ויבב חרש כשהידקתי את כפי על אברו הזקוף.
לא החזקנו מעמד זמן רב מידי. הוא גמר ראשון ואני מיד אחריו. אחר כך התמוטטתי על גופו, מחבק אותו בחזקה. שכבנו ככה כמה דקות, רועדים ומתנשמים, עד שנרגענו מעט, ואז הוא הסתובב כלפי, הצטנף בזרועותיי ושאל אם אני עדיין כועס עליו.
"כן, קצת. אני לא אוהב שאתה קורא לי זונה." הודיתי, "אפילו שזה נכון אני לא אוהב את זה."
"בסדר, סליחה סאני." לחש אסי.
שתקנו קצת ואז הוא שאל אם עשיתי אי פעם דבר כזה.
"כן, אבל רק עם קליינטים. אף פעם לא הייתי בצורה כזו עם מישהו שאני אוהב."
"זה היה מדליק נורא, נכון?"
"כן, אבל זה היה גם קצת מפחיד. באמת כעסתי עליך אסי." הודיתי.
"אני יודע, עשיתי את זה בכוונה. אל תספר על זה לדסי, בסדר?"
"בסדר, זה יהיה הסוד שלנו." נישקתי את שערו הרך, "תישן עכשיו חמוד."
קמנו למחרת בשעת הצהרים. סוזן כבר לא הייתה בבית, ודסי הרעישה עם הכולים במטבח כשהכינה לנו ארוחה ענקית.
כשהתלבשנו הספקתי לראות בחטף שעדיין יש סימנים אדומים על ישבנו של אסי, אבל פניו היו שלווים כשנישק את דסי ושאל מה יש לאכול.

אכלנו יחד בשתיקה ידידותית, מאזינים לרדיו, שומרים על שתיקה בנוגע לאירועי הלילה הקודם. היא לא אמרה דבר על הלילה שעבר עליה עם סוזן, אנחנו לא דיברנו על הלילה שעבר עלינו - החיים נמשכו כרגיל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה