ג. קישטה שרגא

בעבודה כבר לא יכולתי יותר להסתיר את הסוד המתוק שלי וסיפרתי לסיגי השמנה, חברתי היחידה, אשת הסוד שלי, הכתף הנשית הרכה היחידה שהרשיתי לעצמי להתרפק עליה. סיגי פערה עיניים עגולות. "פגשת אותו רק לפני יומיים וכבר אתם... אז אתה לא בתול יותר?"
"אהה... אני לא יודע."
"אתה לא יודע? מה זאת אומרת לא יודע?"
"לא יודע אם טכנית מה שעשינו נחשב לסקס."
סיגי נשפה בבוז ואמרה שכל הגברים, מקלינטון החרמן ועד לאחרון ההומואים הבתוליים והביישנים אותו דבר, כולם חושבים שהחדירה זה מה שקובע.
"אתה גמרת? הוא גמר? הייתם יחד? אז זה סקס." קבעה בקול סמכותי של מי שהחלה לאבד את בתוליה בגיל ארבע עשרה והתמידה בכך עד שמלאו לה שבע עשרה.
"כן, אבל... טוב, לא חשוב. מה שחשוב זה שאני לא יודע מה הוא מרגיש כלפיי."
"אז תגיד לו! גברים צריכים שיגידו להם מה הם מרגישים, הם קצת חלשים בקטע הזה."
"סיגי, הוא לא אחד מהערסים הסוטים שלך. הוא לא רק גבר, הוא גם הומו. הוא רגיש, הוא נשמה, אין לי מושג אם אני והוא... אין לי מושג על כלום."
"הערסים שלי לא סוטים," נעלבה סיגי שההתלבטויות שלי שעממו אותה. "הם גברים אמיתיים. זה שהם אוהבים בחורה מלאה שיש אצלה מה לתפוס זאת לא סטייה."
סיגי אמנם הייתה החברה הכי טובה שלי, אבל כשהיא התחילה להגן על משמניה ועל הגברים חובבי הקימורים השופעים שחיזרו אחרי בלהט עדיף היה לתפוס מחסה ולשתוק. שתקתי והתחבאתי מאחורי מסך המחשב שלי בתקווה שהיא תלך, אבל היא המשיכה לחפור ושאלה אותי על מה אין לי מושג.
"אמרתי לך, על כלום."
"דיייי! למה התכוונת, עמי?" התעקשה סיגי כמו שרק בחורה ששוקלת תשעים ק"ג יכולה להתעקש.
"התכוונתי שאין לי מושג אם מעכשיו אנחנו זוג או שזה היה סתם סטוץ או מה בכלל, אני פשוט לא יודע איך להתנהג איתו כשאחזור היום הביתה."
"תתנהג כרגיל ותן לו ליזום." יעצה לי סיגי. "ואל תימרח עליו, גברים לא אוהבים את זה." פסקה, והלכה לפני שהספקתי להגיד לה שאני דווקא מאוד אוהב שנמרחים עלי. האם זה אומר שאני לא גבר? אז מה אני אם ככה?
העברתי איכשהו את שארית היום בהזיות על גבי שנמרח עלי בחיבוקים וגורר אותי למיטה, אבל מי שנמרח עלי כשנכנסתי הביתה היה קישטה שדהר לעברי כשהוא מגיר פלגי מים על הרצפה המבריקה שלי וקפץ לחיקי רטוב ורועד.
"שרגא!" שאג עליו גבי וזינק על שנינו, תפס את הכלב הרטוב ונשא אותו חזרה לפטיו. "מה אתה עושה דביל? עוד לא גמרתי לרחוץ אותך."
"למה אתה רוחץ אותו? תראה איזה מסכן הוא?" נמלאתי רחמים על קישטה המסכן שעמד רועד בתוך גיגית מי סבון. עם פרוותו הדהויה הדבוקה לעורו הוא נראה עלוב עוד יותר מהרגיל.
"הוא חייב להתרחץ." פסק גבי בתוקף. "הוא מטונף וזה מגעיל. קניתי לו שמפו מיוחד לכלבים שאמור לגרום לפרווה שלו להבריק. נו, אל תעמוד כמו גולם, בוא לעזור לי."
הפסקתי לעמוד כמו גולם, פשטתי את חולצתי הרטובה ואחרי הרהור קל גם את מכנסיי ונשארתי בתחתוני הבוקסר שלי בלבד. גבי במכנסיו הקצרים לא היה לבוש יותר ממני. די מהר היינו שנינו רטובים בגלל קישטה המבוהל שלא הפסיק לנסות לברוח מהגיגית. הייתי חייב לכרוע על ברכי מולו ולאחוז בו בחזקה בעוד גבי מקציף את פרוותו בשמפו המיוחד. כדי להשקיט אותו הוא שר לו שירי ילדים כמו 'כושי כלב קט', 'עוגה עוגה' ו'השפן הקטן שכח לסגור הדלת'.
לאט לאט הכלב נרגע, ליבו שדפק בחוזקה בתוך כלוב צלעותיו - הוא היה רזה כל כך עד שיכולתי למשש אותן מבעד לעורו - האט את מרוצתו, וכשגבי התחיל לשפוך עליו מים נקיים כדי לשטוף את הסבון מעל גופו הוא אפילו כשכש בזנבו, מתיז על פניי מי סבון.
"הנה," אמר גבי בשביעות רצון, "עכשיו אתה נקי ויפה, שרגא." הוא הניף את הכלב מהגיגית, הניח אותו על שולחן הפלסטיק במרכז הפטיו והחל לנגב אותו במגבת חוף גדולה. "תחזיק אותו שלא יברח." פקד עלי בעודו משפשף בעדינות את גופו הרזה של קישטה שהתמסר בהנאה לידיים החזקות והעדינות של גבי, ידיים שנגעו כבדרך אגב בידיי האוחזות בכלב, מלהיטות את כל גופי.
מעל גופו המכורבל במגבת של הכלב נפגשו עיניי בעיניו של גבי שחייך ושאל אם בא לי להתקלח גם כן.
הנדתי לאות הן. "בא לי שתרחץ אותי כמו את קישטה." ניסיתי להתבדח, אבל הסמקתי נורא תוך כדי כך.
"למה לא? מגיעה לשנינו רחצה טובה אחרי כל המאמץ שעשינו." הסכים גבי.
הלכנו למקלחת ולשמחתי גבי הציע שנעשה יחד אמבטיה. מילאתי את האמבטיה במים חמימים והוספתי קצף אמבט ירקרק בריח נעים, אבל כשהגיע הזמן לפשוט את התחתונים נמלאתי מבוכה. נכון, גבי כבר ראה אותי עירום, אבל במיטה, מתחת לשמיכות, בחושך, זה אחרת מאשר להתפשט ככה סתם, באור מלא.
"טוב, אז אני אתפשט קודם." צחק גבי והוריד את מכנסי ההתעמלות שלו, חושף את העובדה המדהימה שאין לו תחתונים.
"אין לך תחתונים!"
"נו, טוב. בקיץ כל כך חם ואהה... זהו, אין לי, ועכשיו אתה."
"אז תעצום עיניים."
"אני עוצם."
פשטתי את תחתוני הלחים ובדיוק כשהזדקפתי עירום כולי הוא פתח את עיניו. "נו, מה קורה אתך? אפשר כבר לפתוח עיניים?"
נבוך נחפזתי וצללתי לתוך האמבטיה, מודה לאל על הבועות שהסתירו את מערומיי. הרגשתי מכוער, שעיר ועם זין קטן, ולמרות שהמשקל אמר אחרת חשתי שאני שמן ורופס. מפליא היה שגבי שניחן בגוף ארוך ושרירי, חזק וחינני כאחד, לא הזדעזע ממראי ואפילו חייך אליי בחיבה כשהורה לי לזוז מעט כדי שיוכל לשבת מאחוריי. זאת הייתה תנוחה מוצלחת מאוד. ישבתי בין רגליו חש את אברו נוגע בשיפולי גבי ויכולתי להישען לאחור על חזהו. הוא לקח שמפו, של בני אדם הפעם, והתחיל לחפוף את שערותיי. זה היה כל כך טוב, כל כך מחרמן, יכולתי לשבת שם שעות, נשען עליו, מתענג על העיסוי שהעניק לפדחתי מחייך באושר ומקשיב לו שר שירים טיפשיים רק למעני. למרבה הצער שום דבר טוב לא נמשך יותר מידי זמן, המים התקררו, קצות אצבעותינו התקמטו ובסוף היינו צריכים לקום.
גבי קם ראשון, מושך אותי אחריו. לרגע התנודדתי, אחוז סחרחורת פתאומית, אבל הוא אחז בי בחוזקה והשעין את לחיו על עורפי.
"זה בסדר, אני מחזיק אותך." אמר, מחבק את מותני. "בוא נשטוף את הסבון מעלינו ונלך למיטה."
"תנגב אותי כמו שניגבת את קישטה."
"טיפשון." הוא ניגב את שערותיי ואחר כך עטף אותי במגבת. "ככה טוב?"
"נהדר. תגיד גבי, אני נמרח עליך?"
"לא, מה פתאום? למה אתה שואל?"
"כי אני יודע שאסור להימרח, אז אם אני נמרח תגיד לי, בסדר?"
"בסדר חמוד, אבל למה אסור להימרח? אני דווקא אוהב כשנמרחים עלי."
"גם אם זה אני?"
"בעיקר אם זה אתה."
"גבי, קניתי היום קונדומים."
"באמת, ולא התביישת? הייתי בטוח שתתבייש לקנות ולכן גם אני הלכתי וקניתי."
"אז יש לנו הרבה קונדומים."
"כן, המון."
"ונשתמש בכולם?"
"אם תרצה. שמת פעם קונדום למישהו?"
"לא. תלמד אותי?"
"בטח, בוא אני אראה לך, זה פשוט."
הלכנו למיטה שלו, שהתחלתי לראות בה את המיטה שלנו, והוא הראה לי איך שמים את הקונדום ואחר כך אהב אותי בעדינות ובזהירות, מביט כל הזמן בפניי, מוכן לסגת אם רק יהיה בכך צורך. אז זהו, סוף-סוף לא הייתי בתול, אבל לעומת זאת הייתי מאוהב עד למעלה מראשי בבן אדם הזר הזה שפלש לחיי, ועדיין לא היה לי מושג על שום דבר.

למחרת צלצל אבא ואמר שהוא השיג ארבעה כרטיסים לאופרה ואם לא אכפת לנו שבליך יבוא גם.
"בטח, למה לא? שיבוא." אמרתי בנדיבות שנבעה ממצב רוח טוב לא כל כך אופייני לי. "עדיף הוא על אימא." הוספתי כדי שאבא לא יחשוב שעברתי השתלת אישיות או משהו. הוא הצטחק ואמר שהוא מקווה שגם גבי ייהנה וביקש שלא נאחר ובאמת כמעט שלא איחרנו למרות שרבנו לפני שיצאנו. למה רבנו? כי כמובן שאצל אחד כמוני האידיליה לא הייתה יכולה להימשך זמן רב מידי, תמיד משהו צריך להשתבש. מה שקרה זה שגבי קיבל שיחת טלפון לנייד שלו ויצא לפטיו כדי לדבר, סוגר בקפדנות את דלתות הזכוכית אחריו, מונע ממני בכוונה תחילה לשמוע מה הוא אומר. הבטתי בו מדבר ואחר כך מקשיב, ושוב עונה, מנופף את ידיו, קצת מחייך ואחר כך שוב מרצין ומתיישב על הרצפה, משעין את גבו על הקיר. קישטה החנפן זחל אליו והניח ראש על ירכו החמה, השרירית, הפלומתית. הירך שהוא הניח לי להתחכך בה במשך כל הלילה ועכשיו אני מנוע מלגעת בה כי הוא רוצה לדבר בפרטיות ואני סתם מפריע. ידעתי שאני מקנא בצורה מכוערת וילדותית ולא יכולתי להתאפק, קינאתי נורא.

גבי סיים את השיחה במה שנראה ככעס, או אולי עצב, לא יכולתי לשפוט כי הוא הרכין את ראשו אל קישטה, ליטף אותו ופינק אותו, מתעלם ממני לחלוטין. בסוף הוא נכנס פנימה והלך להתלבש. הלכתי אחריו וצעקתי עליו שהחולצה שלו, סתם חולצה לבנה, נראית כמו חולצה של חתן בר מצווה, ונתתי לו חולצה צבעונית והדוקה מידי שהוא לא אהב.
"אני בקושי נושם עם הדבר הזה." הוא מחה, "וגם הצבעים האלו... זה לא אני."
"הצבעים האלו הם שיא האופנה, ואם היית נרגע קצת מהפסטה בשמנת החולצה הייתה יושבת עליך טוב יותר." סנטתי בו.
"זאת הדרך שלך להגיד שאני שמן מידי?" הצטחק גבי ובמקום להיעלב נראה משועשע.
"אתה לא ממש שמן, אבל אתה יותר שמן ממני." המשכתי להיות כלבה מרושעת.
"זה כי אתה רזה מידי, וחוץ מזה אני זה לא אתה." הוא פשט את החולצה הצבעונית, לבש חולצה כחולה פשוטה ונאה שהלמה אותו מאוד, והודיע לי שהוא מרוצה מעצמו ככה.
היכולת שלו להיות שבע רצון מעצמו הרגיזה אותי אפילו יותר משיחת הטלפון המסתורית שרק לקישטה הייתה הזכות להאזין לה. לבשתי את החולצה הצבעונית שהייתה מעט רחבה עלי והסתירה יפה את משמני הרופסים, העליתי חיוך רגוע על פניי, חיוך שלא תאם את מצב רוחי הכעוס, וככה הגענו לאופרה. אבא ובליך, חברו הוותיק, המתינו לנו כבר, לחוצים בצורה מגוחכת מפני שאיחרנו רק בדקות ספורות, ובין כה וכה האופרה תמיד מתחילה באיחור אופנתי.

הצגתי את בליך בפני גבי כלאחר יד, אבל הוא כמובן האיר לו פנים, לחץ בחום את ידו ומיד שאל אותו שאלות על עבודתו ועל חייו, ועד שהחלה האופרה ידע עליו דברים שאני שמכיר אותו מאז ילדותי עדיין לא גיליתי. מעולם לא עלה בדעתי שהוא אוסף די. וי. די. של אופרות, ואפילו רכש לעצמו מערכת קולנוע ביתית כדי לצפות בהן. שהוא סירב לצאת לפנסיה מוקדמת מהבנק, ומי היה יכול לנחש שיש לו אובססיה למחזות זמר ישראליים ושהוא מעריץ של 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' וראה את ההצגה עשר פעמים, והוא מכיר בעל פה את כל מילות השירים של אלתרמן? בעיניי הוא היה תמיד סתם רווק זקן, שמנמן ומשעמם שפטר את אימא מללכת עם אבא לאופרה כשאני לא הייתי פנוי ללוות אותו לשם.
אבא סירב ללמוד לנהוג והיה תלוי בהסעות שלי ושל אימא. גם אחי הגדול שחי עדיין עם ההורים לא הצליח לעבור טסט ולכן הוא היה פטור מהסעתו של אבא לפה ולשם. לדעתי גם אם הוא היה יודע לנהוג הוא היה מסרב גם כי שנא אופרה, וגם כי היה טיפוס מוזר ששנא כל דבר וכל אחד, והיה אלרגי לרוב בעלי החיים, הפירות והפרחים הידועים לאדם.
התיישבנו במקומותינו, המסך עלה, האופרה החלה, הכול התנהל כשורה, אפילו אני נרגעתי מעט. גבי שישב ביני לבין אבא נראה כאילו הוא נהנה מאוד מהאופרה המקסימה של מוצארט, עיין ברצינות רבה בתוכנייה, הקשיב רוב קשב ועשה רושם שהוא מתרגש מאוד מהאריה הנפלאה של מלכת הלילה. תמיד אהבתי את האריה הזאת ואחרי שאריק זרק אותי בצורה מבישה כזאת, מסרב להגיב אפילו להתנצלויות שפלות הרוח ביותר שלי, הרגשתי קשר חזק עוד יותר למילים של מלכת הלילה ששרה על נקמת הגיהינום שמתבשלת בקרבה. הביצוע הפעם נראה לי מרגש ומפעים מהרגיל, וכשמלכת הלילה סיימה מחאתי כפיים בהתלהבות רבה, קמתי על רגלי וצעקתי בראוו, ואפילו שרקתי. הגברת המיובשת שישבה מאחורי לא אהבה את ההתלהבות שלי והעירה לי בחמיצות שבאופרה לא שורקים ולא צועקים בראוו, ושאני מתנהג כמו פרחח.

כל הפיוזים עפו לי מהמקום לשמע הקול המתנשא שלה. "כלבה סנובית מחומצנת שכמוך." שפכתי עליה את מררתי, "הלוואי שהכוס שלך ירקב בעודך בחיים, יצור עלוב שכמוך. באיזה זכות את מעירה לי בכלל? מי את, חתיכת..." גבי שקפא לכמה שניות, נדהם מהתנהגותי, התעשת, חסם את פי בכף ידו וגרר אותי החוצה, מתעלם מהתנגדותי ומניסיונותיי להדוף אותו מעלי ולהמשיך לקלל את החצופה חסרת הנימוס הזאת עד דור אחרון.
לפני שיצאנו מהאולם עוד הספקתי לראות את אבא ובליך, חיוורי פנים ומבוהלים, מנסים להתנצל בפני הפולנייה החמוצה ההיא שלא הייתה ראויה אפילו לצחצח את האסלה של מלכת הלילה הנשגבת. גבי ספק נשא אותי ספק גרר אותי לשירותים, הדף אותי לתא האחרון של הנכים, התא המרווח יותר, וטלטל אותי בחזקה. "אתה דפוק, או מה? למה פתחת על המסכנה הזאת פה כזה מלוכלך?"
"כי אני בן אדם מלוכלך ומגעיל!" נהמתי עליו וניסיתי לצאת מהתא.
הוא נאבק בי, והצמיד אותי לדלת התא, פניי לחוצים אל המתכת הקרירה, הידית חופרת בבטני מקדימה, והזין שלו, זקוף ומשתוקק, נלחץ אל ישבני מאחור.
"סתום כבר ת'פה, פסיכי אחד או שאני..." התנשף באוזני וידו גיששה בתוך מכנסיי, מוצאת שגם לי עומד כמו טיל.
"או שאתה מה? מה תעשה לי?" התגריתי בו.
"עומואית משוגעת ועצבנית שכמותך, אני אאנוס אותך אם לא תלמד איך לשלוט בעצמך." איים גבי, וכמה שניות אחר כך, מדהים כמה מהר הוא שלף את הקונדום מעטיפתו, מימש את איומו וחדר לתוכי. הפעם הוא לא היה עדין, בפעם הזאת הוא היה אלים וחזק והכאיב לי, מועך אותי אל הדלת, מעקם את ידי מאחורי גבי, מכנה אותי כלבה מטורפת וזונה קטנה וחרמנית. זה היה מהיר, קצר, ומחרמן עד טירוף. התפוצצנו תוך כמה דקות, קודם אני ואחר כך הוא, ורק אז הוא הניח לי להסתובב וחיבק אותי בעדינותו הרגילה, מנסה להתנצל ולהגיד שהוא לא יודע מה קרה לו... שהוא לא התכוון... ש...
"שתוק. זה היה זיון כביר, אל תקלקל הכל עם הקשקושים שלך. תעיף את הקונדום לאסלה ובוא נחזור לאולם." אמרתי ומשכתי עלי את מכנסיי. הוא השתתק, עשה כדברי, והמשיך לשתוק עד שהגענו בשלום הביתה.
לפני שנפרדנו מאבא ומבליך במגרש החנייה התנצלתי בפניהם בכנות גמורה, לא כי חשבתי שהכוסית המיובשת ההיא צדקה אלא כי באמת צר היה לי שהבכתי אותם. אבא אמר שזה בסדר והבטיח לא לספר כלום לאימא, אבל ידעתי שזה לא יעזור, תוך יום יומיים הנשמות הטובות יספרו לה והיא תדע ששוב זה קרה - שוב הבן יקיר לה עמיקם עשה התקפת עצבים כמו שסבתא קוראת לזה. התחלתי לעשות התקפות עצבים קצת אחרי הבר מצווה כשהבנתי שאני הומו, ומידי פעם הייתי מפנה את האלימות הכבושה בי כלפי חוץ במקום כרגיל כלפי גופי העלוב. במקרים הללו הייתי צועק וצורח, משליך חפצים ומקלל בצורה איומה. פעם קראתי לאימא זונה מסריחה, בפעם אחרת השלכתי כסא על אחי הדפוק, ובביתה של סבתא, קצת לפני שעברה לבית אבות יוקרתי, השלכתי ואזה יקרה דרך החלון רק כי היא שאלה אותי מתי תהיה לי חברה. זה קורה לי בצורה פתאומית, בלי אזהרה מראש. בערך פעם בחודשיים שלושה פתאום הדם עולה לראש, אני מפסיק לשלוט בעצמי והופך למפלצת. בשאר הימים אני שקט וביישן למדי, מתעלל בעצמי בשקט בפרטיות, מתקלח במים קרים, משפשף את גופי במברשת נוקשה, מונע מעצמי את הנחמה וההתפרקות של אוננות, מרעיב את עצמי בדיאטות מטורפות שאותן אני שובר מידי פעם בזלילות מטורפות לא פחות. אני יודע, השיטות שלי נדושות, לא המצאתי שום דבר מקורי במיוחד. אולי הייתי צריך לחקור גם את הטרנד של חיתוכים בסכיני גילוח, אבל אני סולד ממראה דם וחושש שאתעלף למראה דמי ולכן על זה ויתרתי, אתכם הסליחה.
בבית גבי שוב ניסה להתנצל ושאל אם הכאיב לי. במקום להגיד שלא ושזה בסדר, ושיפסיק להרגיש כל כך רע, דברים כאלו קורים, מצאתי את עצמי אומר לו בחוצפה יתרה שהוא התנהג כמו בהמה, שהוא חיה רעה, ושאפילו פרענקים שחורים שיצאו זה עתה מהמעברה לא מתנהגים ככה. לרגע אחד הוא פער עיניים נדהמות ואז בצבץ שמץ של חיוך על פניו, חיוך שראיתי רק בחטף כי שנייה אחר כך הייתי מוטל על ברכיו, פניי מופנות אל הרצפה, מכנסיי ותחתוניי מופשלים עד קרסולי, חוטף מכות בישבני שלא ידע טעם מכות מימיו. זאת הייתה חוויה מכוננת, רעש החבטה המצלצל על הבשר, כאב הצריבה של המכה העוצר את נשימתך ומעלה דמעות בעיניך, ואחר כך החמימות המענגת המתפשטת לאיטה בכל הגוף... איך לא שיערת מעולם איזה עונג צפון בכמה סטירות מצלצלות בישבן.
אחרי שחבט שש פעמים בעכוזי, שלוש חבטות בכל צד, הדף אותי גבי לרצפה, השליך אליי קונדום ארוז ופקד עלי להלביש לו אותו מהר. נעמדתי על ברכיי לפניו, רועד מרוב חשק לקחת את האבר המפואר שלו לפי, אבל הוא אסר עלי בתוקף לעשות את זה, וסטר על ידי כשניסיתי לגעת בזין הזקוף עד כאב שלי.
"תעמוד עם הגב אליי!" פקד עלי, ואז משך אותי אליו ובזהירות רבה הושיב אותי על הזין שלו. למה חשבתי תמיד שרק בסרטים פורנוגראפיים עושים דברים כאלו?
המום מתענוג נשענתי עליו ונדהמתי כשהוא צבט את פטמותיי בכוח. הכאב מתפשט בגלים חמימים בכל גופי, גורם לי לייבב מהנאה כתינוק. אחר כך אחז באשכיי, אסר עלי לגמור לפניו וציווה עלי להתחיל להזיז את עצמי. התפתלתי על הזין שלו, משמיע קולות תענוג שלא ידעתי שאני מסוגל להפיק מגרוני, קשוב בכל נימי גופי אליו, נענה בגופי לכל אחת מתנועותיו. כשהוא גמר והניח גם לי להגיע לפורקן המיוחל פרצתי בבכי של רווחה, פורק מעלי בבת אחת משא כבד של עלבון שנשאתי מאז לכתו של אריק.
אחר כך התקלחנו יחד והוא שוב היה עדין, אדיב ונעים, והניח לי לשכב במיטתו, להתרפק על כתפו החלקה והריחנית וללחוץ את בטני אל ירכו החמימה והקשה.
"אני אוהב אותך, גבי." אמרתי.
"אני יודע." הוא השיב בפשטות ונישק את מצחי. "תישן עכשיו, חמוד."
"בסדר, אבל רק שתדע שאהבתי מאוד מה שעשינו ושאתה לא צריך להתנצל על כלום."
הוא חייך. "יפה מצדך להגיד את זה, עמי. אתה מאוד מתחשב, ואני רוצה שתדע שזה רק משחק, זה לא אמיתי, ואם אתה רוצה שנמשיך לעשות דברים כאלו צריך לקבוע מילת בטחון."
"מילת בטחון?"
"כן, כי לפעמים המשחקים האלו עלולים לצאת משליטה וצריך מילה מוסכמת על שנינו, מילה שברגע שאומרים אותה הכול נפסק מיד."
"אני לא מבין למה שאני ארצה להפסיק כזה כיף."
"כי לפעמים אני עלול להיסחף ולפגוע בך בלי להרגיש."
"לא יכול להיות, אני בטוח שאתה אף פעם לא תפגע בי."
גבי נאנח ואמר שבכל זאת צריך, ואחרי שקבענו שמילת הביטחון שלנו תהיה מוצארט הוא אמר, "עמי, השיחה שהרגיזה אותך לפני שהלכנו הייתה מהאקס שלי."
"אה, כן. מה הוא רצה?"
"לבקש סליחה ולהסביר."
"איך אפשר להסביר דבר כזה? הוא בגד בך ואולי הדביק אותך באיידס. אין הסברים לדבר כזה."
"יש הסברים לכל דבר, עמי. הוא סתם השתעשע קצת בסטוץ חסר משמעות כשהייתי במילואים. ידענו שאני אחזור רק פעם בשבועיים והסכמנו שאם יהיה לו קשה להחזיק מעמד, זיון חד פעמי זה בסדר. למרבה הצער הקונדום נקרע אצל הבן אדם הלא נכון."
"אז אתה לא כועס עליו?"
"איך אני יכול לכעוס עליו עכשיו, כשהוא חולה?"
"אבל עזבת אותו."
"עזבתי כי הוא שיקר וכי הוא לא היה אחראי מספיק ללכת לבדוק את עצמו אחרי שהקונדום נקרע. הבנתי שאני לא יכול לסמוך עליו יותר ובגלל זה עזבתי, אתה מבין?"
"כן, אני בחיים לא אשקר לך, גבי. אני נשבע. אתה מאמין לי?"
"אני מאמין שאתה מתכוון לזה, אבל עדיף שלא תשבע. ועכשיו לישון."

פרק ד'